תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ב:יג

146-47. נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות וכו'. משנת קידושין פ"א מ"ה, להלן פ"י הי"ב, ירושלמי פאה פ"ג ה"ו, י"ז ע"ד, בבלי כאן נ"א א'. פ"ו א', ק"נ ב', קידושין ז' א'. ועיין במשנת פיאה פ"ג מ"ו.

247. כיצד, אמ' לו חצר וכל מה שבתוכה אני מוכר וכו'. לפי פשוטה משמע לכאורה שבקניין אגב צריך צבורין. ובירושלמי כאן פ"ט ה"ט, י"ז ע"א, פיאה פ"ג ה"ח, י"ז ע"ד, קידושין פ"א ה"ה, ס' ע"ג, היא בעיא שלא נפשטה. ובבבלי קידושין כ"ז א' הסיקו: והלכתא צבורין לא בעינן, אגב וקני בעינן. ועיין ר"מ פ"ג מה' מכירה ה"ט ובהשגות הראב"ד שם. והעיר בח"ד שמן התוספתא כאן משמע שאם היו המטלטלין צבורין בתוך השדה אין צורך לומר: קנה אגב קרקע, כשיטת הר"מ, עיי"ש. ועיין בחו"מ סי' ר"ב ס"ב ובהגהת הרמ"א שם. ולפ"ז אין כאן סתירה למסקנת הבבלי, והברייתא תפסה דוגמא לקניין מספיק בלי שיאמר לו המוכר: קנה אגב קרקע. וצ"ע.

348. כיון שכתב שטר, וקיבל מעות וכו'. כלומר, או קבל מעות, או החזיק וכו'.

4והחזיק באחת מהן וכו'. לעיל שורה 43, ד"ה לקח.

548-49. מקום עמידת תנור וכירים בחצר אין להם חזקה. לפנינו פיסקא ממשנתנו, פ"ג מ"ה. ופירשו בבבלי נ"ז ב' שבחצר השותפין עסיקינן, עיי"ש. ועיין בתוספות שם, ד"ה השותפין. ובירושלמי שנביא להלן: תני מקום התנור, מקום הכיריים, אין להן חזקה. ועיין בחי' הרמב"ן נ"ז א'.

649-50. קורה על גביהן כל שהוא הרי זו חזקה. בבא זו חסרה בכי"ו, וישנה בד ובכי"ע (ושם: קורא על גבן). ובתס"ר ח"ב, עמ' 137 (ירושלים תפרח"י) העירותי: "בירושלמי נדרים פ"ה ה"א, ל"ט ע"א: תני מקום התנור וכו' אין להן חזקה, על גביהן וכו', ונשמטה שם מלה, וצ"ל: [קירה] על גביהן אפילו כל שהוא, וכו'. וכן מעתיק מן הירושלמי בעיטור, מודעא, הוצ' רמא"י, נ' ע"ג: בקירה על גביהן אפי' כל שהוא וכו', עיי"ש בשער החדש אות תקנ"ב". וממשיך בירושלמי שם: אמ' ר' זעירה ובלבד קירוי שמועיל לתנור. ובמשנתנו פ"ג מ"ה הנ"ל: אבל עשה מחיצה וכו' לתנור, וכן לכירים וכו', הרי זו חזקה. והוסיפה התוספתא שאם קירה על המחיצות, אעפ"י שאין שם עשרה טפחים, הרי זו חזקה. ועיין שי"ק בנדרים שם, ד"ה על גביהן.

750. תרנגולין בחצר, אין להן חזקה. אף בבא זו חסרה בכי"ו וישנה בד ובכי"ע (ושם תרנגולין... להן). ובמשנתנו הנ"ל: דברים שאין להם חזקה וכו', ומגדל תרנגולין, ונותן זבלו בחצר וכו', אבל וכו' הכניס תרנגולין לתוך הבית וכו', הרי זו חזקה.

850-51. עשה להן גב גבוה עשרה טפחים, הרי זו חזקה. וכ"ה (גב) גם בכי"ע, אבל בד: גג גבוה וכו'. והנכון כלפנינו, ופירושו: גובה, עיין מ"ש לעיל ב"מ פי"א הכ"ב, שו' 79, ד"ה כופין בני חצר, והוא גובה, היא מחיצה, והיא ההלכה שבמשנתנו פ"ג מ"ה הנ"ל, עיי"ש. ומכאן ואילך חסר בכי"ו עד פ"ד אמצע ה"ב ("את פרומביא") ואני מעתיק את גירסת הדפוס. ומן ההלכה הבאה נשארו בכי"ו המלים "צינור אין לו".

951. צינור אין לו חז', מקום קילוחו יש לו חזק'. במשנתנו פ"ג מ"ו: המרזב אין לו חזקה, ויש למקומו חזקה. המזחילה יש לה חזקה. ובירושלמי פ"ג ה"ח, י"ד ע"ב: המרזב (= צינור) אין לו חזקה. ריש לקיש אמר להאריך ולהרחיב בו, 37 והוא כר' חנינא בבבלי נ"ח ב'. ופירש הרשב"ם שם: שאם היה ארוך יותר מכדי צרכו ותופס הרבה באויר החצר, מקצרו, והיינו אין לו חזקה לארכו, אבל יש למקומו שהוא מונח בו חזקה, דלא יעקרנו ממקומו כלל וכו'. ר' יוחנן אמ' לכל אותה הרוח. 38 והוא כשמואל בבבלי הנ"ל, כלומר באותה הרוח אין לו חזקה, אבל אין בעל החצר יכול להעבירו מרוח לרוח, עיין בפירושים ברשב"ם ובתוספות שם, ד"ה המרזב. והתנינן, 39 נראה שצ"ל: דהתנינן, דתנינן. וגם בכיר"ז: והא תנינן וכו', וצ"ל: דהא תנינן. המזחילה יש לה רשות ארבעה אמות, 40 והוא יש לה רשות ארבע אמות, הוא יש לו חזקה, עיין מ"ש להלן בסמוך, בעניין פתח שבחצר. ועיין במשנתנו פ"ב מ"ה, ולעיל פ"א סה"ו. אית לך מימר כל אותו הרוח, 41 כלומר, האם במזחילה יש הבדל בין רוח אחת לשתי רוחות, והרי במזחילה אין לו רשות להזיזה ממקומה. ודכוותה המרזב אין לו חזקה לכל אותה הרוח, 42 כלומר, שמותר לבעל החצר להזיזו ממקומו (בניגוד למזחילה שאינו רשאי להזיזה ממקומה) , אבל אין לו רשות להעבירו לרוח אחרת. ותני כן מקום המרזב בחצר יש לו חזקה, מקום קילוחו בחצר אין לו חזקה. והיא התוספתא שלפנינו בשינוי מונחים, ואף שם הכוונה שמקום המרזב בחצר יש לו חזקה שאינו יכול להעבירו לרוח אחרת, אבל מקום הקילוח (באותה רוח) אין לו חזקה. ובבבלי נ"ח ב' הנ"ל: רב ירמיה בר אבא אמר המרזב אין לו חזקה שאם רוצה לבנות תחתיו בונה, ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקר. וכתב בשירי מנחה: וממתניתא דידן מוכח כר' ירמיה בר אבא וכו' ועיין ירושלמי פ"ג ה"ח. ברם מן הירושלמי הנ"ל מוכח שפירשוה כשמואל בבבלי (אם פירושי בירושלמי נכון). 43 עיין מ"ש לעיל, הערה 38.

1051-52. פתח בחצר, אף על פי שסתמו אי' לו חזקה, פרץ פצימיו, יש לו חזקה. כ"ה בד. אבל בכי"ע: יש לו חזקה וכו' אין לו חזקה. וכן הגיהו המפרשים בתוספתא כגי' כי"ע, ע"פ הבבלי כאן י"ב א' (שבת קמ"ו ב'): בית סתום יש לו ד' אמות, פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות, עיין מ"ש לעיל בהערה 40. ועיין במנ"ב שמקיים את גירסת הדפוסים, והוא דוחק גדול.