תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ג:ב

112-13. המוכר את בית הבד, מכר את היצרין ואת היקבים את המפרכות ואת הרחיים התחתונה. בכי"ע: מכר את היעידין . 22 אצל צוקרמנדל בטעות: את היצידין. וכן בס' הנר לר"ז אגמאתי, 240 ע"א (בשם ר"ב הספרדי): תנו רבנן בתוספתא המוכר בית הבד מכר את היעדין , פיר' הן טלופחי ואת היקבים שהשמן יורד לשם. ולעיל שם פירש את הבבלי (ס"ז רע"ב): ים (שבמשנתנו שם) טלופחא, פיר' בנין גבוה הוא עגול, ויש לו שפה כמו טפח, משם יורד השמן ליקב. ומכיוון שדרכו של רבינו ברוך להעתיק את לשון הבבלי ולציין למקורו, הרי אין לדעת אם העתיק את לשון הברייתא בבבלי ס"ז ב', או את לשון התוספתא. וברשב"ם ס"ז ב', ד"ה מכר את הנסרים: ובתוספתא גריס מכר את היצרים, ונראה דנצרים גרס, והיינו עקל בית הבד שקושרין בהן הזיתים, כדי שלא יתפזרו. 23 עיין תוספתא ע"ז פ"ט (כי"ע פ"ח) ה"ג, טהרות ספי"א. וממנו באו"ז פ"ד סי' מ"ח, ז' ע"ד. ועיין מ"ש במאירי שם, עמ' 345, פירוש חדש. ובכ"י ה': מכר את הסירים , וכן בתשה"ג גיאוניקה ח"ב, עמ' 71: על האמור בתלמוד מן התוספה תנו רבנן המוכר את בית הבד מכר את הסירים, וכ"ה ברי"ף ד' קושטא ובחי' הר"י מיגאש. 24 עיין דק"ס, עמ' 204, הערה ח'. וכן מעתיק בס' הנר בשמו. ולפנינו בחי' הר"י מיגש: מכר בית הסירים. ובירושלמי פ"ד ה"ה, י"ד ע"ג: ואת האסורין . ומסתבר שהכוונה ליצירין, ענפים, לעקל בית הבד, כפירוש הרשב"ם. 25 עיין לעיל, הערה 23, ועיין ירושלמי שביעית פ"ד סה"א, ל"ה ע"א, בבלי סנהדרין כ"ו א'. ועיין מ"ש על עקל בית הבד, לעיל ח"ב (מעשרות), עמ' 674, ד"ה מן העקל. ובירושלמי כיר"ז: ואת האסרים, ובין השורות תלויה נו"ן, כלומר, קרי: הנסרים, והיינו כגירסת הבבלי שבהוצאות שלנו.

214. ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכ' לך, הרי כולן מכורין. כלומר, אפילו הסקין וכו' וריחים העליונה. 26 בחי' הר"י מיגש ס"ז סע"ב: רחיים העליונה, לא נתברר לנו. וברשב"ם: הריחים התחתונה קבועה היא, וטוחנין בה זיתים, שבתחילה מפרכין אותן במפרכות , ואח"כ טוחנין בריחים ואח"כ עוצרין אותן בבית הבד, והכי אמרינן במנחות (פ"ו א'). ועיין תו"כ אמור פרשה י"ג ה"ב-ה"ד, ובפי' הראב"ד שם. וטחינה בזיתים נזכרה כמה פעמים במשנה ובברייתא, עיין שביעית פ"ח מ"ו, מנחות פ"ח מ"ד, תוספתא שביעית פ"ו הכ"ז, עיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית) , עמ' 570, ד"ה כותש. אבל לא מצאתי בשום מקום רחיים עליונה ותחתונה ביחס לזיתים. ולפי פירוש הרשב"ם הנ"ל, ריחים תחתונה דינה כאיצטרוביל, שהוא קבוע בקרקע, וריחים עליונה דינה כקלת, עיין במשנתנו פ"ד מ"ג, ומ"ש לעיל ה"א, ד"ה אבל. ועיין במאירי, עמ' 345. וכן היתה הגירסא בירושלמי הנ"ל, עיי"ש. ובברייתא שבבבלי הנ"ל: בין כך ובין כך לא מכר את העכירים 27 בכמה כי"י וראשונים: העבירים , בין במשנה בין בברייתא שם, עיין דק"ס, עמ' 204, הערות ו'-ט'. ועיין בפיה"ג לטהרות הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 27, ובהערות שם. ובס' הנר לר"ז אגמאתי (240 ע"ב) מביא בשם ר' ברוך ספרדי: עמודין. ס"א עכידין וכו', ולא את העכידין. ס"א העמודין. ועיין מ"ש שמואל קרויס בקדמוניות התלמוד (גרמנית) ח"ב, עמ' 599, הערה 536. ולא את השקין ולא את המרצופין. ועיין דק"ס, עמ' 204, הערה ט'. ולכל הגירסאות בברייתא שבבבלי היא חולקת על משנתנו פ"ד מ"ה הנ"ל, ואין הלכה כמותה, כמו שכתב רב האיי בס' המקח והממכר שער כ'. 28 מ"ג סע"א, וכן הסיקו כמה מן הראשונים. ועיין ר"מ פכ"ה מה' מכירה ה"ז, וכבר תמה עליו במאירי, עמ' 345, ועוד. אבל התוספתא כאן והברייתא בירושלמי מתאימות למשנתנו.

315-16. ואף על פי שאמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך לא מכר לא את הבור, ולא את השיח וכו'. והברייתא מונה כאן כל ששנתה לעיל, שורה 5, לעניין מוכר את הבית. ובירושלמי פ"ד הנ"ל: בין כך ובין כך לא מכר היצועין והשכוין (צ"ל: והשוחין) והחרותין (צ"ל: והחדותין) שבתוכו. ובירושלמי כיר"ז: לא מכר את היצועים הטרויים ולא את החרותין. ובבבלי ס"ז ב': בין כך ובין כך לא מכר את העכירין וכו', עיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה ואם אמר לו. והפירוש בירושלמי לא נתברר לי.

416-17. ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. וכ"ה בכי"ע, וגירסא זו בלתי אפשרית שהרי היא סותרת את מה שנאמר לעיל בסמוך. ובח"ד הגיה ע"פ מה שנאמר להלן אצל מרחץ: ואם אמר לו הוא ומשמשיו אני מוכר לך וכו'. אבל המחוור הוא שיש כאן אשגרה מלמעלה, ובירושלמי חסר כל זה, ואף גם הבבלי לא ידע מסיום זה, כמה שהסיק לנכון בדק"ס, עמ' 206, הערה פ'.