תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ג:ג

117-18. המוכר את המרחץ, מכר בתים הפנימיים וכו'. רש"י ברי"ף למשנתנו פ"ד מ"ו, רשב"ם במשנה שם ס"ז סע"ב, או"ז הנ"ל.

218. בית היורות בית הקמין וכו'. בכי"ע: בית היקמין. וכ"ה בבבלי ס"ז ב'. אבל בכמה נוסחאות: בית היקבים (וכן להלן בסיפא: יקבים עצמן), 29 עיין דק"ס, עמ' 205, הערה ל'. וכן, כנראה, היתה הגירסא לפני הרשב"ם שם, אלא שהגיה וכתב: את בית היקמי' גרסי' בתוספתא. והשוה לשונו של או"ז פ"ד סי' מ"ח, ז' ע"ד. ובס' המקח והממכר לרב האיי שער כ', מ"ג ע"ב: וגרסינן בתוספתא המוכר בית המרחץ מכר בית היקבים ואת בית הנסרים וכו', והעתיק את לשון הבבלי בציון מקורו. וכן בס' הנר לר"ז אגמאתי, 240 ע"א, בשם ר' ברוך ספרדי: תנו רבנן בתוספתא המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים וכו' ואת בית היקמים, ס"א קמים, הוא הבית החיצון שאינו חם כולי האי וכו', ואף הוא העתיק את לשון הברייתא בבבלי וציין למקורה, כדרכו. ובירושלמי פ"ד ה"ה, י"ד ע"ג: תני המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימין והחצונים ובסלקי 30 עיין בנת"י במקומו, ונעלמה ממנו לשעה קלה גמרא ערוכה בע"ז ט"ז ב': בסילקאות וכו' ושל מרחצאות. וקמין וכו'. וכנראה שאין בין יקמין לבין יקבין אלא שינוי בכתיב, והכוונה לכבשונות שבבית המרחץ. 31 עיין מ"ש לעיל ח"ח (סוטה), סוף עמ' 765 ואילך, ובהערה 37 שם. וכנראה שהירושלמי אינו מחלק בין בית קמין לקמין עצמו, ואפילו קמין עצמו מכור. ועיין מ"ש להלן בסיפא.

3ובית האולייארין. בירושלמי הנ"ל: ובית האורירין , והיא היא, עיין בפיה"ג לטהרות הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 26, ובהערה 7 שם, להלן שם, עמ' 126, הערה 26. והאולייר מילא כמה תפקידים במרחץ, שומר בגדים, 32 כמשמעו ביוונית וברומית (olearius), עיין במלונו של שמואל קרויס למלים שאולות ערך אולייר, ועיין במשנת טהרות פ"ז מ"ז ובתוספתא שם פ"ח ה"ז וה"ח. ואין לו עניין לבבלי שבת קי"ד א', עיין מ"ש בתרביץ שנה מ' ח"א (תשרי תשל"א), עמ' 14 ואילך. מקבל את הסימנים (tesserae) מן המתרחצים, 33 עיין מ"ש לעיל ח"ב (מע"ש), עמ' 716. היה מביא את השמן לאשונא 34 עיין מ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו (ירושלים תרצ"ה), עמ' י"א. ועוד. וכנראה שבית האוליירין הוא הבית שהיו בו המגדלים והחלונות שנתנו בתוכם את בגדי הרוחצין.

418-19. אבל לא מכר לא את היורות ולא את הקמין ולא את המגדלים שבתוכו. התוספתא מחלקת בין "בית הקמין" ובין "הקמין", וכן מפורש בברייתא שבבבלי ס"ז ב': ולא יקמין עצמן. 35 והיא כנראה ברייתא אחרת, עיי"ש שמנו שם שמות אחרים. ובירושלמי הנ"ל: אבל לא המגדלין ולא את היורה, ולא מנו שם את הקמין, מפני שלשיטתו גם הקמין מכור, עיין מ"ש ברישא. והמגדלים הם ארונות מיטלטלין ויש בהם תיבות (עיין אהלות פ"ד מ"ב), ומניחם שם כלים.

521. לא מכר את הברכות המסתפקין מהן מים בין בימות החמה וכו'. בבלי ס"ז סע"ב. ופירש הרשב"ם: בין בימות החמה, שהן מועטין, וסד"א ליבטלו גבי המרחץ, ובמשנתנו פ"ד מ"ו: בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים וכו'. ובירושלמי הנ"ל: לא מכר המגורות של מים שמשתמש בהן בין בימות החמה בין בימות הגשמים. ושמא הכוונה היא שמשתמשים בהם בימות החמה בלבד ולא בימות הגשמים, והמרחץ רוחצת בימות החמה גרידא, 36 בירושלמי ברכות פ"ב ה"ד, ד' ע"ג: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים. והייתי סבור לומר שהמגורות חלק מבית המרחץ הן, ונמכרות עמו, קא משמע לן שאף הן אין נמכרות עמו.

621-22. ואף לא בית כנסת העצים. וכן בירושלמי הנ"ל: ולא בית הכנסת של עצים. ובכיר"ז שם: ולא בית כניסה של עצים. וכן בכי"ע כאן: ואף לא בית כנסת עצים. ובבבלי ס"ח רע"א: ולא בית כינוס העצים. וברשב"ם שם: ולא בית כניסת העצים, גרסינן בתוספתא. ורבינו ממשיך לפרש: לא מכר לא את הבית (כלומר, שהעצים בתוכו), ולא את העצים, דכי היכי דעצים לאו תשמישין נינהו, גם הבית שעשוי לצורכו, לא מיקרי תשמיש מרחץ כל כך. ובמשנתנו פ"ד מ"ו: ולא את אוצרות של עצים.

722. ואם אמר לו מרחץ וכל משמשי' אני מוכר לך וכו'. ירושלמי ובבלי הנ"ל. ובבבלי שם שאלו: והתני ר' חייא אין כולן מכורין, ותירצו שאם אמר "כל תשמישיו" ותיחם את המצרים קנה, ואם לאו, לא קנה, עיין בפירוש הרשב"ם שם. ועיין בבלי ס"א ב'.