תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ג:ד

123. המוכר את השדה, לא מכר את הגת ולא את השמירה. בד נסתרסו האותיות (לא כר מאת, וצ"ל: לא מכר את, כמו שהוא בכי"ע). ובמשנתנו פ"ד מ"ח: המוכר את השדה מכר וכו' ואת הקנים שבכרם 37 ופירש הרשב"ם שהמוכר את השדה הרי מכר את האילנות שבה. וגם גפנים בכלל, כפי שיוצא מסוגיית הבבלי ס"ט ב', עיין ברשב"ם ס"ח ב' (במשנה, ד"ה את הקנים). וכן פירשו כל הקדמונים. וכן במאירי שם, עמ' 346: "המוכר את השדה, כלומר, שדה לבן, או שדה כרם". וכוונתו שמכר שדה בין שאין בה אילנות, בין שיש בה אילנות, ואין הוא חולק על פירושי כל הראשונים, מבלי להזכיר אותם כלל. שהם לצרכו וכו' ואת השומרה שאינה עשויה בטיט 38 בכמה נוסחאות הגירסא להפך: ברישא: העשויה בטיט, ובסיפא: שאינה עשויה בטיט, עיין דק"ס, עמ' 209, הערה צ', עיין בראשונים ס"ט א'. ולעניינינו אין הדברים חשובים, והתוספתא חולקת על המשנה, ואינה מבדילה בין שומירה העשוייה בטיט לשאינה עשוייה בטיט, ושתיהן אינן מכורות. ואפשר שצורות השומירות לא היו שוות בכל מקום. ומתוך התרגום בישעיה א', ח' שמתרגם (כסוכה בכרם, כמלונה במקשה) כמטללתא בכרמא וכו' כערסל מבתותא (תרגם "מלונה" מבתותא, מלשון לינה) אפשר רק ללמוד שהמלונה במקשה, היה מקום מושב ושכיבה לשומר. וכן היתה גם השומירה במקום ידוע ובזמן ידוע, כמו שיוצא ממס' שמחות פי"א הוצ' היגר, עמ' 192, שפירשו אודייני, מטלתא דכרמא, עיין מ"ש על כ"ז בתס"ר ח"ג, עמ' 61. וכדי שהשומר יוכל לראות מכל הצדדין לא היו שם מחיצות, אלא סכך למעלה (על יתידות) מפני החמה ומפני הגשמים, והיתה השומירה במקום גבוה. ולפיכך אמרו (כלאים פ"ה מ"ג): שומרה שבכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבע זורעין בתוכה, כלומר אעפ"י שאין לה מחיצות, ובזה היא שונה מן הבית שנשנה בסוף מ"ד שם, עיי"ש במפרשים. ועיין במשנת עירובין פ"ב מ"ה. ואפשר שבמקומו של התנא שלנו היתה השומירה כמין בית דירה, ולפיכך אינה מכורה מכל מקום. וכו' ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט וכו', ולא את הגת.

2אף על פי שהן כרם. וכ"ה בכי"ע, וכנראה שצ"ל: שהן [ב]כרם. כלומר, אעפ"י שהשומירה והגת 39 במשנתנו פ"ד מ"ט: ולא את הבור ולא את הגת, ובבור ליין שעל יד הגת עסיקינן (עיין במשנת מעשרות פ"א מ"ז, ובס' משנה ראשונה שם, סד"ה היין משיקפה), ואין מקום כאן לדות (אין מחזיקין יין בדות), עיין מ"ש בתיו"ט במשנתנו שם, ד"ה ולא את הבור. הם בתוך הכרם עצמו, ולא מחוצה לו, והייתי סבור שהן חלק מן הכרם, מכל מקום אינם מכורים.

323-24. אבא שאול אומר אף לא מחיצת הקנים שהיא בי' רובע. וכ"ה במשנתנו פ"ד מ"ט בסתם, ומשנתנו אבא שאול היא. ובמשנתנו הנ"ל בנוסחאות שבבבלי: לא חיצת הקנים (וכ"ה ברישא) וכו'. ועיין במלא"ש למשנתנו, שהעיר על הבבלי בעירובין, והסיק: והכל עניין אחד. והיא מחיצת הקנים, היא חיצת הקנים, היא חישת הקנים, היא אישת הקנים, היא רחישת הקנים, עיין מ"ש ע"ז לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 523, ובהערות 55–60 שם. והיא צומת קנים ששרשיהם מסובכים יחד, והם מצויים בכל חלקי אגם, עיין מש"ש. ואם החיצה היא בית רובע נחשבת כשדה בפני עצמה, כפירוש הרשב"ם.

424-25. מכר לו כל האילנות חוץ מחרו' המורכב וסדן שיקמה. וכ"ה במשנתנו כאן פ"ד מ"ט הנ"ל. וחרוב ושקמה באים יחד במקורות שלנו, 40 עיין במקורות שציין לעף בפלורה ח"ב, עמ' 396 ואילך. אבל באים לכלל חשיבות בשעה שהחרוב מזקין ומרכיבין בו בריכה צעירה, ובשעה שקוצצין את בתולת השקמה, והגזע מתעבה, והוא סדן השקמה וקוצצין ממנו קורות. 41 עיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 519, ד"ה הקוצץ. ועיין להלן בסוף פירקין ומש"ש.