תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ג:ה

125. וכל שאינו מכור בשדה מכור בעיר. במשנתנו פ"ד מ"ז: המוכר את העיר מכר בתים וכו', אבל לא את המטלטלין, ומכאן שאפילו חרוב המורכב וסדן שקמה מכורים. ובס' המקח והממכר לרב האיי שער כ', מ"ג ע"ב: וכדג' כל שאינו מכור בשדה מכור בעיר.

225-26. המוכר העיר, ר' יהודה אומר סנטר מכור, אונקולמוס אין מכור. במשנתנו פ"ד מ"ז: רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. וכ"ה בבבלי ס"ח ב', כגירסת כ"י המבורג, 42 ובין השורות שם הוגה בכ"י מאוחר כבהוצאות שלפנינו. הר"ח, 43 תוספות ס"ח ב', ד"ה ה"ג, ובחי' הרמב"ן שם: הכי גרסינן בספרי עתיקי ודווקני ובפירושי ר"ח ז"ל סנטר מכור, אנקולמוס אינו מכור. יד רמה שם ועוד. וכן מעיד בתוספות רי"ד ס"ח ב' סוף סי' כ"א: כך היא כתיבה שיטה זו בכל הספרים וכו', אבל רבינו שמואל נדחק בפירושה ועקר כל זו הגירסא, ועשה גירסא בפ"ע מפני דוחקו. ואף לפני הרשב"ם היתה הגירסא כלפנינו בתוספתא, אלא שהגיה וכתב: ה"ג תא שמע ר' יהודה אומר סנטר אינו מכור וכו', וכך היא שנויה בתוספתא, כדמפכינן לה בסמוך וכו', עיי"ש. אבל באמת בכ"י ה' הנ"ל ובראשונים הנ"ל גרסו להלן בבבלי: הכי נמי מסתברא דקתני סיפא. 44 במקום: ומי מצית אמרת הכי, והא קתני סיפא. ובמסקנא בסוף הסוגיא שאמרו שם: ר' יהודה כרבנן סבירא ליה, אין הכוונה שהפכו את הגירסא בברייתא, אלא פירשו אותה בתמיה, 45 כן פירש בחי' הר"י מיגש, ביד רמה ובחי' הרמב"ן, וכן בחי' הריטב"א בשם הגאונים. או דתרי גווני סנטר הן. 46 עיין בתוספות ס"ח ב', ד"ה ה"ג. ובירושלמי פ"ד ה"ז, יד ע"ג: תני המוכר את העיר רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר העיר, מכר את הסנטר, אבל לא האיקומנס. ופירש בחי' הרמב"ן (עיין הערה 45) שלפיכך תמה ר' יהודה עליו (למסקנת הבבלי): וכי סנטר מכור ואנקולמוס אינו מכור, אתמה. ואשר לפירוש המלה סנטר נחלקו בבבלי שם ס"ז א' ואילך בפירושה, ואמרו שם: הכא תרגמו בר מחווניתא , ופירש הרשב"ם: עבד הממונה על תחומי השדות 47 בחי' הרמב"ן ס"ח א': הוי יודע שלדברי הכל באגי נקראין סנטר (saltus?), והמפקח על הבאגי נקרא סנטר (עיין מ"ש להלן בפנים) על שמן, כמו זיהרי (ב"ב ס"א סע"ב) וזיהרורי (שם נ"ה א'), והינו דתניא בפרק איזהו נשך (לעיל ב"מ פ"ה ה"כ) ישראל שנעשה לגוי אפטרופוס או סנטר, ולא נחלקו אלא בסנטר של כאן, אם הוא אמור על הבאגי עצמן, או על האדם הנקרא על שמן. וכ"ה בחי' הרשב"א שם. וכו' ור' חננאל פירש סנטר הוא שומר העיר. ולעיל ב"מ פ"ט הי"ד: הסנטור והאנקולמוס באין ונוטלין מן האמצע. והכרענו לעיל שם שהכוונה ל־ Saltarius 48 עיי"ש הערה 22. מנהל האחוזה, והאחראי לשמירת השדות והיערות, והאנקולמוס, איקונומוס, οἰκονόμος. תפקידו קרוב לסנטר, אלא שאינם לגמרי שווים.

326. ואם אמ' לו היא וכל מה שבתוכה וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל, ויש שם קיצור לשון, וכ"ה גם לעיל שם בה"ו. וכ"ה בבבלי ס"ח ב', לפי גירסת הגליון בכ"י המבורג, ולפנינו חסר כל זה.

427-28. ואף על פי שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך לא מכר את שיריה ולא את בנותיה וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: בין כך ובין כך לא מכר לא את שורה ובנותיה וכו'. ובבבלי ס"ח ב' הנ"ל: אבל 49 בגליון כ"י ה' הנ"ל (בפנים) גורס בבבלי כגירסת הירושלמי. לא שייריה 50 בכי"מ ועוד: שיריה. ולא בנותיה וכו'. ואמרו בבבלי שם: מאי שייריה, ביזלי. מאי ביזלי, א"ר אבא פיסקי בגי. ובירושלמי הנ"ל: שוריה. בזייה, אבל בכיר"ז: בזייליה. ולא נתברר לי למה כיוונו בדיוק. ושמא הכוונה כאן לאביזרייהו של העיר, דומיא דפרוורה, דבנותיה וחצריה. ושמא "ובזיותיה" שביהושע ט"ו, כ"ח אינו שם עיר, 51 "בזיותיה" אינה נזכרת בנחלת שמעון ביהושע י"ט ובדבהי"א, ד', כ"ח ואילך כמו שהעיר הרי"ז הורוביץ בספרו א"י ושכנותיה, עמ' 109. אלא "בזייה" שלפנינו. ובתרגום השבעים תרגם כאילו כתוב: בנותיה וחצריה. ובירושלמי שם: בנותיה, כופרניה, כלומר, כלשון המקרא. וכן פירש ר' יוחנן 52 שה"ש רבה פ"א ה' (שחורה אני), ד' ראם, ח' ע"ד. את "לבנות" שביחזקאל ט"ז, ס"א: מהו לבנות. לכופרנין.

528. ולא את החורשין המוקצין בפני עצמן. בירושלמי הנ"ל: והטרשים (המפרשים מגיהים: והחורשים) המוקצין ממנה. ובבבלי הנ"ל: ולא חורשין המוקצין לה וכו', אימא המוקצין הימנה. ולעיל ב"מ פ"ט ה"ו: השוכר שדה ירק מחבירו, והיה בו שורה של ירק אחר ברי הוא של לוקח, היה מקצה בפני עצמו, הרי הוא של מוכר. עיין מש"ש.

628-29. ולא את הביברי' של חייה ושל עופו' ושל דגים. וכ"ה בירושלמי פ"ד ה"ז הנ"ל, וכ"ה בבבלי ס"ח ב' בהוצאות שלנו. וכן להלן שם: ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים. ורמינהי וכו', של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אילו נמכרין עמה וכו', דנגחקייהו 53 כ"ה בכי"פ ובכי"ר (לפי דק"ס, עמ' 209, הערה ע'. ועיי"ש עמ' 208, סוף הערה ט', ועמ' 209 סוף הערה ע'). ובערוך ערך נגהקיהו, בדפ' פיזרו: בפ' המוכר את הבית הא דנגהקיהו לגאו פי' הא דמעלינהו בבית הבד בסתם עם בית הבד עד שיפרש, כלומר, בית שער פתוח לעיר היינו לגאו. וכנראה שרבינו גרס כן בב"ב ס"ח א' (עיין דק"ס, עמ' 206, הערה פ'), ותירצו שם את הסתירה בין הברייתות כשם שתירצו לפנינו בבבלי שם ס"ח ב', ובהוצאות שלפנינו (ס"ח א') הוא לישנא אחרינא, עיין ברשב"ם ס"ח א' ובדק"ס, עמ' 206, הערה ק'. אבל בערוך בד"ו הגירסא היא: בפרק המוכר את הבית בגמ' המוכר את העיר הא דנגהקיהו וכו'. וכנראה שזו היא הוספה מסופר ת"ח שחשב שהכוונה היא לבבלי ס"ח ב', וזה לא יתכן, ובית הבד, וההבדל בין מפרש לסתם, מאן דכר שמיה. ולפלא שהחכמים שעסקו בפירוש המלה לא עמדו כלל על גירסת הערוך, עיין בעה"ש ערך נגהקיהו, עמ' 307, ובהערות שם. וע"פ העניין הכוונה לפתיחתן, כמו שפירשו המפרשים. ועיין בתוספות לערוך השלם, ערך נגהקיהו. לגו. ברם הגירסא בהוצאות שלנו בבבלי היא ע"פ הגהת הרשב"ם שכתב שם במפורש: ה"ג בתוספתא ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים. אבל בכי"י ובראשונים (לבבלי): ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אלו נמכרין עמה. וכן להלן שם: ביברין של חיה וכו' הרי אלו נמכרין עמה, ורמינהי וכו', היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה, ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אלו אין נמכרין עמה 54 הרשב"ם מאס בגירסא זו אעפ"י שהיא מתאימה לתוספתא שלנו, מפני שהרישא "היה לה חלק אחד" וכו' אינו בתוספתא שלפנינו, והסיק מכאן שזו היא ברייתא אחרת, אבל לעיל שם רואים שהיא התוספתא שלנו כאן. ובאמת יש כאן שתי ברייתות ושתי מסורות. וכן בירושלמי פ"ד ה"ז הנ"ל (אחרי התוספתא שלנו): חולק בים ובנהר, אית תניי תני מכורין, ואית תניי תני אין מכורין. אמר רב חסדא (כן דרכו לתרץ את הברייתות בירושלמי) מאן דמר מכורין את שהן בתחומה, ומאן דמר אינן מכורין, את שאינן בתחומה. וכו'. ולכל הגירסאות הנ"ל ברור שלפני הבבלי היו שתי ברייתות סותרות, והעמידו אותן שכל אחת מדברת בתנאים שונים, כשם שתירצו לעיל שם ס"ז א' וס"ח א'. ועיין במצפה שמואל מה שהעיר שם על מרן. ועיין בבאור הגר"א חו"מ סי' רט"ו ס"ק ט', ומ"ש לעיל הערה 49.