תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ג:ו

129-30. המוכר את הכרם, מכר את הקנים, ואת הדוקרנין, ואת זמורות שקמה שבתוכו. במשנתנו פ"ד מ"ח: המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצורכה ואת הקנים שבכרם שהם לצורכו וכו'. ושם מדברים במוכר שדהו שיש בה גפנים שאף הם מכורים, 55 עיין מ"ש לעיל שורה 23 ד"ה המוכר את השדה. וכאן מדברים במוכר את הכרם במפורש, וסתם קנים בכרם לצורכו הם, עיין בבלי ס"ט א', ירושלמי פ"ד ה"ח, י"ד ע"ג. ועיין לעיל כלאים פ"ד ה"ה. ואשר לזמורות שקמה אף הן היו משמשות לכרם שהיו מדלין עליהן את הגפנים, עיין כלאים פ"ו מ"ג ומ"ד. ולהלן ערכין פ"ה סה"א: הקנים והזמורות ופירות שקמה בתוכה, הרי הן כפירות, והטעם שזמורות שקמה עשויות להחתך, דוגמת הקנים שנעקרים ממקום למקום.

230-31. אבל לא מכר לא את העצים ולא את האבנים סוירות, בין לנירו ובין לגדרו. בכי"ע: סוורות , וכצ"ל לפנינו. ובבבלי ס"ט א': מאי אבנים שהן לצורכה, הכא תרגימו אבני דאכפא. 56 ופירשו המפרשים: אבנים שמניחים על העומרים השטוחים בשדה (כדי לייבשן) שלא יתפזרו. עולא אמר אבנים הסדורות לגדר. והא תני ר' חייא אבנים צבורות לגדר. תני סדורות, ואין כאן הגהה אלא פירוש. וכן בירושלמי שבת פ"ד ה"ב, ז' ע"א: תני ר' יוסי בן שאול צבר של קורות וכו'. ובבבלי שם קכ"ה ב': ר' יוסי בן שאול אמר סואר של קורות וכו', ופירש"י: סדר של קורות וכו'. והכתיב "סואר" במקום "צבר" רגיל במקורות, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו שבת, עמ' 94. אבל הלשון עצים ואבנים צבורות לניר (בהקבלה לגדר) מגומגמת. ושמא צ"ל: בין לקיר , בין לגדר, אבל קשה להגיה את הנוסחאות. ואפשר שהכוונה היא שהעצים והאבנים סדורות לעשות מחיצה בין הכרם ובין הניר שמאחוריו, ומכיוון שהשדה חרושה ואינה זרועה, מספיק לה נטירותא פורתא, ומניח עץ על גבי עץ ואבן על גבי אבן. 57 עיין בבלי מו"ק ז' א' וירושלמי שם פ"א ה"ד, פ' ע"ג.

331. ולא את זבלים ולא את קירות שקמה שבתוכו. במשנתנו פ"ד מ"ט: ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה, וכן לעיל שורה 24–25. וזבלים לא נזכרו במקום אחר (ביחס למכירת הכרם).

431-32. אבא שאול או' כל העושה לתשמיש הכרם, הרי זה מכור. בבבלי ע"ח ב': ר' מאיר אומר מכר את הכרם, מכר תשמישי הכרם, וברשב"ם מעיר: ובאבא שאול אשכחן לה בתוספתא, 58 והוא מגיה בבבלי: דתניא במקום "דתנן" שהיה לפניו. ושמא חולק אבא שאול כאן גם על קורות שקמה, אם היו הגפנים מודלות עליהן, עיין כלאים פ"ו מ"ד. ונראה שדווקא אם מכר את הכרם במפורש, אבל אם מכר שדה ויש בה גפנים, אין אבא שאול חולק, עיין לעיל ה"ד, שורה 24.

532-34. מכר לו כל האילנות חוץ מחצי חרוב מורכב שבמקום פלוני, ומחצי סדן שיקמה שבמקום פלוני, ושאר כל החרובין אינן מכורין, ישאר כל הסדנין אינן מכורין. בכי"ע: שאר כל החרובין וכו' ושאר וכו'. בבלי ע' א'. ולפי פשוטה משמע שחצי החרוב והסדן שהשאיר מכור, כפי שסבר רב אחא בר הונא (לפי האיכא דאמרי) בבבלי שם, ואמר לו רב ששת שאפילו החצי השני לא קנה, והמוכר לא הזכיר אלא חצי חרוב וכו', משום שופרא דשטרא. ועיין רשב"ם ובפר"ג שם.