תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ד:א

11. המוכר את הספינה, מכר את האסקלה ואת בית המי' שבתוכה וכו'. וכן בכי"ע: מכר את האיסכלא וכו'. וכן באגור לר"ש ג'מע, 1 סה"י לכבוד צבי גרץ. עמ' 30, בשם תוספתא ב"ב בהמוכר את הספינה: מכר את האסקלה ואת בית המים וכו'. ובירושלמי רפ"ה, ט"ו ע"א: תני המוכר את הספינה מכר את האסכלה ובור המים שבתוכו וכו'. וכ"ה בבבלי ע"ג א': את האיסכלה ואת בור 2 אבל בכי"ה, ובראשונים: ואת בית המים, עיין דק"ס, עמ' 223, הערה ה'. המים וכו'. ואסקלה (או: אסכלה) הוא סולם (Scala) שעולים בו לספינה, עיין מ"ש לעיל ח"ג (שבת), עמ' 219. ולהלכה אין הבדל בין כבש (דוגמת כבש המזבח שאין בו מעלות) לאסכלה ובשניהם היו עולים לספינה 3 עיין בציור אצל רפאל פטאי, הספנות העברית, עמ' 111. ועיי"ש בהערות, עמ' 178, הערה 93. (ἀποβάθρα), עיין מ"ש לעיל שבת הנ"ל, ואין מקום לקושיית בעל ח"ד, עיי"ש. ואשר ל"בית המים", הרי ברגיל פירושו מקום שאדם מטיל שם מי רגלים, אבל בקשר לספינה בוודאי הכוונה לבור המים (כגירסת הירושלמי) שמחזיקים בים מים מתוקים לשתייה, כמשנת כלים רפט"ו ומקבילות. והבור היה מיטלטל כשהוא ריקם, עיין במשנתנו הנ"ל.

21-2. אבל לא מכר לא את היציעין ולא את הישוין ולא את האיזקפה. בכי"ע: ולא את הישיוין . ובס' האגור הנ"ל: אבל לא מכר את היציעין ולא את השויין ולא את האסקופה. פי' יציעין מלשון מצעות כמו יצועי עלה (בראשית מ"ט, ד'), וגם כן פי' שיווין תרג' (לפסוק הנ"ל) לישווי ברי סלקת וכו'. ועיין ערוך ערך שו ובעה"ש שם, ומלה זו מתרגמת בכ"מ את היציע, המצע וכדומה. ועיין בפיה"ג לטהרות, הוצ' מהרי"ן אפשטיין, עמ' 57, הערה 25. וכן מסתבר שקראו לכלים שישבו, או ששכבו עליהם הנוסעים: יציעין, ישיוין, שיוין. וכל הברייתא שלנו בירושלמי הנ"ל (בשינויי כתיב), אלא שגרסו שם "והעובין" (במקום: והישיוין). אבל בירושלמי כיר"ז: ולא את השבויים, והמלה "עבין" שביחזקאל ספמ"א תורגמה בברייתא שבבבלי ב"ק ס"ז א': מרישות. ואפשר שהמריש, הקורה, מילא כמה תפקידים בספינה, גם מקום לשבת וגם לדחיפת הספינה וכדומה, 4 עיין בספרו של פטאי הנ"ל, עמ' 180, הערה 101. ואין הכרח כלל שהן הן הישיווין הן הן העובין. ובבבלי לא נזכרה בבא זו כלל. ואיזקפה, איסקופה, היא עריבה, σκάφη, ספינה קטנה שהיא טפולה לספינה גדולה. ועיין מ"ש בס' מחקרים בקבלה ובתולדות הדתות, (סה"י לכבוד שלום), עמ' קע"ז.

32. ולא את הבצות. בכי"ע ובירושלמי הנ"ל: הבוצית. ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם הבבלי.

42-3. סימכוס אומ' מכר את הדוגית. בבבלי הנ"ל: ר' נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הביצית. סומכוס אומר המוכר את הספינה מכר את הדוגית. אמר רבא ביצית היינו דוגית וכו', ר' נתן בבלאה הוה קארי לה בוצית, כדאמרי אינשי בוציאתא דמיאשן (שבת ק"א א'), סומכוס דבר א"י קארי לה דוגית כדכתיב (עמוס ד', ב') ואחריתכן בסירות דוגה. ומכאן שהברייתא שלפנינו לא היתה לפני הבבלי. ועיין רד"ק לעמוס שם, והכוונה לברייתא שבבבלי.

53. מכר את העול מכר את הפרות, לא מכר את העול. הנכון בכי"ע: 5 אצל צוקרמנדל בטעות כבדפוסים. מכר את הפרות, מכר את הפרות לא מכר וכו'. ובד השמטה ע"י הדומות. וכן פסק הר"מ בפכ"ז מה' מכירה ה"ג. ובהשגות שם: אע"פ שהוא כן בתוספתא אין סומכין עליה, שאין הטעם שלה ברור, והרב ז"ל לא הביא אותה. 6 ברי"ף שלפנינו לא הביאה, ואף גם בהגהות שבתומת ישרים לא הוסיפה. ועיין בטחו"מ סי' ר"כ, בשלטי הגבורים שעל הרי"ף ובמ"מ ובכ"מ שם. ועיין שו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף ה' ובבאור הגר"א שם ס"ק ז'. אבל במגדל עוז שם: ואני או' אנחנו מצאנוה בהלכות המדוייקות, ועליה סמכו רבותינו ז"ל. וכן הביא במאירי ע"ח ב', עמ' 378, בשם התוספתא, והוסיף: וכן כתבוה גדולי המחברים. ובספר המקח והממכר לרב האיי שער כ', מ"ה סע"ב: אבל אם הוי התוספת מרובה בכדי שאין הדעת טועה, דאין אדם בן דעת שיקנה זה החפץ לבדו בזה הדמים, התם ודאי ילמדו מן הדמים, ויכנס הכל במכר, 7 עיין בבלי ע"ח א', בדק"ס שם, עמ' 244, הערה ק'. ופירש רבינו שבמקום שאין הדעת טועה למדין מן הדמים. ובחי' הרשב"א שם: והגאון רב האיי ז"ל כתביה בכדי שאין הדעת טועה הדמים ראיה, ואיני יכול להלום שמועה זו לפי פירושו. וכגון ששוה דמי העול עשרה זוזים, שוה הבקר מאה זוזי' ונתן הוא ק' בודאי וברור מעולם לא טעה בדבר זה, ולא לקח כי אם הכל וכו', ותדע כי על זה הענין ועל זה התיקון ממנהג המקום, ובכדי שאין הדעת טועה באות' התוספת', 8 כלומר, באותה תוספת הדמים. דגרסי' מכר את העול מכר את הפרה, מכר את הפרה, ולא מכר את העול. ומסתבר שהעול הוא ע"ג הפרה, או לכל הפחות סמוך לה, שהוא יודע איזו פרה הוא קונה, ובמקום שקורין גם לפרה עול, עיין בבלי ע"ח ב', במפרשים שם ולעיל ע"ז ב', בשו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף ד' ובבאור הגר"א שם ס"ק ו', ובסמ"ע שם ס"ק י"א.

63-4. מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד. רבי יהודה אומר הכל לפי הדמים. לפי גירסא זו לפנינו פיסקא ממשנתנו פ"ה מ"א. ובמקום שקורין גם לבקר צמד, עיין בבלי ע"ז ב', ועיין ערכין פ"ו מ"ג. וצמד לחוד ועול לחוד, או בקר לחוד ופרה לחוד, עיין סמ"ע הנ"ל. אבל גירסא זו משובשת היא, והנכון הוא כמו שהיה בכי"ע וכ"ה שם: מכר את העגלה הצֶמֶד מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את העגלה הצמד. והניקוד מראה שיש כאן תיקון, ויש כאן עירבוב של שני נוסחאות. והמגיה מחק ע"י נקודות את "העגלה" בטעות, והנכון הוא: מכר את העגלה מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את העגלה. וכן מעתיק הר"מ בפכ"ז מה' מכירה ה"ג, וכבר העיד הראב"ד שם שכ"ה בתוספתא. וכן מביא במאירי, עמ' 378 הנ"ל, בשם התוספתא. ובס' המקח והממכר הנ"ל: מכר את העגלה מכר את הפרה , מכר את הפרה לא מכר את העגלה, והוא באשגרה מן הרישא, וצ"ל: הבקר, כמו שהוא בתוספתא ובר"מ הנ"ל. והר"מ אינו מחלק בין קשור לעגלה לשאינו קשור, ובכל מקום במכר את העגלה מכר את הבקר. ולעיל שם בה"ב פסק: המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן שאין קשורות עמו, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון. ופסק ע"פ פירושו של ר' אבהו בבבלי ע"ז ב'. אבל בפיה"מ שם פירש: ופרדות, העצים המתפרקים ממנה שהיא נמשכת בהן, ובתנאי שיהיו הפרדות מפורקים בשעת המכר. ויש מפרשים פרדות, בהמות המושכות את הקרון. ולפי פירוש הראשון של הר"מ (שכנראה תפס אותו לעיקר), אינו עניין לבבא שלפנינו. ושמא פירש הר"מ כן, כדי שלא תהא סתירה בין הבבות שבתוספתא. אבל בס' המקח והממכר שער כ' הנ"ל, מ"ה ע"ב: הדרך התשיעי מכירת הקרון בסתם. בדג' המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון. אבל היכא ששניהם אדוקים ועומדים על המכר וחולקין עליו וכו' הדין עם הלוקח ונבנסו בכלל הממכר.