תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ה:ג

114-15. מקום שנהגו להשפיע משפיע לו כל צרכו, עד שלא נתמלאו אחורי מדה ושולי מדה. במשנתנו ספ"ה: מקום שנהגו וכו' לגדוש לא ימחוק. ומנהג זה הוא ביבש, וכאן אמרו בלח, במקום שנהגו להשפיע, כלומר למלא את המדה עד שתהא שופעת לאחוריה, 16 לעיל שבת פ"ו הי"ד, עמ' 24: באזני קדירה שלא תהא מרתחת ושופעת לאחוריה. הרי הוא משפיע והולך כל זמן שהנוזל לא עבר את אחורי המדה עד השולים (והשולים בכלל). והם הבירוצין שבמשנת מנחות פ"ט מ"ה, עיין במפרשים שם.

215-16. להכריע, מכריע לו כל צרכו. ר' נתן או' טפח, מלא החוט המאזנים. במשנתנו פ"ה מי"א: וחייב להכריע לו טפח. 17 כלומר, כשהוא מוכר משקל ליטרא, עיין רשב"ם פ"ח רע"ב, ובברייתא שבבבלי פ"ט א'. והם דברו במאזנים קבועים שמדתם ומשקלם היו קבועים ע"י המלכות. ועיין בשו"ת חו"י סי' קע"ב. ובבבלי שם פ"ח ב': רישא (כלומר בבא זו) במקום שנהגו, והיינו כתוספתא כאן. ור' נתן מפרש שההכרעה היא טפח, שכף המאזניים שהמקח בתוכה תהא נמוכה מחברתה טפח. ומוסיף: מלא חוט המאזניים, והוא כמו שאמרו בברייתא שבבבלי פ"ט א': ת"ר נפש מאזנים וכו' ושל חנוני ושל בעל הבית תלויה באויר טפח 18 במשנת כלים פכ"ט מ"ה (לעניין טומאה): חוט מאזנים של חנונים, של בעלי בתים טפח. וגבוה מן הארץ טפח וכו', ובפחות מכאן הרי אי אפשר להכריע טפח משום שהגג, או הקרקע, יעכב את כף המאזנים.

316-17. ובטורטני טפח, שהן שני טפחים בלח דברי ר'. בבבלי פ"ט א': ושל טורטני תלויה באויר שלש אצבעות וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות. ופירשו כל המפרשים שמדברים במאזנים ששוקלים בהם כסף וזהב, והוא ע"פ משנת כלים פכ"ט מ"ד: חוט מאזנים של זהבים ושל שוקלי ארגמן טוב שלש אצבעות. וכנראה שבמקום התנא של הברייתא שבבבלי קראו טורטני למאזנים ששוקלים בהם כסף וזהב. והיא טורטני (trutina) שקוראין לה moneta, למשקלים קטנים, 19 עיין Hultsch, בספרו ,Metrolog. Script. Reliquae, ח"ב, עמ' 111, סי' 4. ויש שפירשו בבבלי שם "טורטני" מוכר זהב וכסף, דוגמת השאר שם (של צמרים, של זגגים, של חנווני, של בעל הבית), ואף "של טורטני" שם המוכר הוא, עיין דק"ס, עמ' 277, סוף הערה ח', וכן בפי' ר"י לשאילתות הוצ' שמואל קלמן מירסקי קדושים, סוף עמ' רי"ב. ודע שהיו להם משקלות שהיתה להם רק כף אחת, וסימני המשקל היו קבועים במוט, עיין בתמונות שגילו הארכיאולוגים ושתיארו הסופרים הקדמונים אצל Daremberg et Saglio במלון לעתיקות יון ורומא, ערך trutina, כרך ה', עמ' 52, וערך libra, כרך ג', עמ' 1226 ואילך. ובה"ג (ד"ו ק"ג ע"ג): של טרטני ושל זהבים , וכן בד"ב שם, עמ' 421: ושל טורטני ושל זהובים. ובאמת סתם טורטני (trutina, τρυτάνη) היא שם כללי לפלס ולמאזנים. וכך בתו"כ קדושים פ"ח ה"ו, צ"א רע"ב: במשקל זו טריטני. וכן לעיל ב"ק פי"א ה"ח ומקבילות: שומר פירות וכו' יושב וטורטני לפניו. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג (כלים ב"מ פ"ב), עמ' 38. ובפסיקתא זוטרתי קדושים, ד"ו כ"ו ע"א (ווילנא תרפ"א עמ' 109): של צמרים [ושל זגגין], וזו היא טורטני גדולה. וכנראה שכל בבא זו מדברי רבי היא ונקט טורטני במקום מאזנים, משום שמשקל זה היה מאושר וחתום ע"י המלכות, והיה מדוייק, ולא הוסיף על דברי ר' נתן אלא "שהן שני טפחים בלח", משום שגבינה, או חמאה, נדבקים בכף המאזנים, ומשאירים חלק קטן בכף המאזנים. ובמשנתנו פ"ה מי"א, וכן להלן בסיפא: אחד מעשרה בלח ואחד בעשרים ליבש, עיין מש"ש. וכבר העירו המפרשים שהברייתא שלפנינו לא היתה לפני הבבלי פ"ח ב', שהרי כאן מפורש: שהן טפחיים בלח.

417-18. ר' נתן או' כל המשקלות שאמרו בשיעור לטמאו כך שיעור להכריעו. כלומר, ר' נתן אינו מחלק בין יבש ללח, ושיעורן כשיעורן לטומאה שנשנו במס' כלים פכ"ט מ"ג ואילך. ובבבלי פ"ט ב': א"ר מני בר פטיש כדרך שאמרו לעניין איסורן כך אמרו לעניין טומאתן.

518-19. מקום שנהגו שלא להשפיע, ושלא להכריע, נותן לו גירומין, אחד מעשרה בלח ואחד בעשרים ליבש. בד: אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש. ובכי"ע: אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש. ובמשנתנו פ"ה מי"א: היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומיו אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש (כגירסת ד), וכ"ה ברוב הנוסחאות, אבל יש שגרסו שם: מעשרה ללח וכו' מעשרים ליבש (כגי' כי"ע כאן). וכן בתו"כ קדושים פ"ח ה"ט, צ"א ע"ב: אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש, 20 כ"ה בכי"ר, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' ת"ט, בד"ו ובילקוט. עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 418. ובבבלי פ"ח ב' נסתפקו אם הכוונה אחד מעשרה דלח, לעשרה דלח וכו' כפשוטו, או דילמא אחד מעשרה לעשרה דלח (כלומר, כששוקלין עשר ליטרות נותן אחד מעשר לליטרא, והיינו אחוז אחד) וכו'. ומכאן שהבבלי גרס במשנתנו: אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים, ולפיכך נסתפק במה שנסתפק, אבל לפי הגירסא אחד מעשרה אין מקום לספיקות, עיין רשב"ם סד"ה אחד מעשרה בליטרא, ומ"ש מהרי"ן אפשטין הנ"ל. ועיין בהגהות יפה עינים פ"ח רע"ב, אבל הפירוש בירושלמי אינו ברור כ"כ. ואשר לפירוש המלה גירומין, עיין מ"ש ר"י ווארטסקי בספרו לשון המדרשים, עמ' 95, והוא לשון עיצום, חיזוק ותוספת. ועיין ערוך ערך גרם ה'. ובתוספתא בכורות פ"ה ה"ד בד: אצבעותיו גרומות, ובכי"ו שם הקריאה מסופקת, ויותר קרוב לקרוא שם: גדומות.