תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ה:ד

119-20. המוכר בפיקטני, כל השיפועין הרי הן של מוכר. וכ"ה בד ובכי"ע. ואין פיקטני אלא מיטתיסיס מן המילה פיטקני (πιθάκνη) חבית. 21 עיין מ"ש ב"אשכולות" ספר ג', ירושלים תשי"ט, עמ' 76. והתנא מלמד שבמקום שמוכרים בפיקטני הוא מקום שלא נהגו להשפיע, ונותן לו גירומים.

220. והמוכר בקטליון, בשוק, משקין שאחורי מיניקות, הרי זה של לוקח. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: והמוכר בקטלזון בשוק וכו'. ופירשו לנכון ר"י שיינהאק ור"י כהן שהכוונה היא המוכר בקמעונות ἐν τῶ κοτυλίζειν, כלומר, κοτυλιστί בקמעונות, ואף בסורית: קטוליסטא, 22 עיין מ"ש באשכולות הנ"ל, ובהערה 8 שם. והלוקח במדה קטנה מקפיד על משקין כל שהן, ולפיכך המשקין שאחורי המינקת שהיתה לה יד ארוכה, וקודחין בה משקין מן החבית, 23 עיין מ"ש לעיל ח"א (דמיי), עמ' 225, ובהערה 9 שם. או מן האגן, הן ללוקח.

321. ולא יהא מערה מן החבית, אלא קוריה מן האגן. בד: אלא קונח מן האגן. והנכון הוא בכי"ע: אלא קודח מן וכו', 24 אלא ששם בטעות "האגד" במקום "האגן". כלומר מכניס את המינקת לתוך האגן, קודח 25 לעיל ביצה פ"ג ה"ח, סוף עמ' 294: קודח במיניקית. ושואב בה, והמשקין שעליה הן של לוקח. וכע"ז נשתבש בעוד מקומות: קורא, עיין מ"ש בתרביץ ש"ג (ירושלים תרצ"ב), עמ' 209 ואילך, ולעיל ח"ד (שקלים), עמ' 690, ד"ה וגזבר קודח, וח"ה (ביצה), עמ' 971 ואילך.

4ושמן שקרש אין מפשירין אותו. כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו בטעות: ושמן (ויו תלויה בין השורות) שקדש אין מפרישין אותו. ולפי העניין כאן מוכח שהטעם הוא מחמת פגם במידה. ויפה העיר בשירי מנחה על פירוש ר"ת (לפי שטמ"ק ב"מ ס"א ב') באיסור "שלא ירתיח", לפי שבחם מותיר במדה, ולפיכך אין מפשירין את השמן שקרש. ובמ"ש ציין בשם ת"ב למשנת טהרות פ"ג מ"ב ותוספתא פ"ב, 26 עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 52, ד"ה שאם נטמא, ולהלן שם, עמ' 53, ד"ה שמן. ואינו עניין כלל לכאן, שאין שם פגם בטיב השמן, אלא אם נקרא אוכל, או משקה. ועיין ירושלמי מע"ש רפ"ב ומקבילות.