תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ה:ה

122. אין חנוני רשיי לא להרתיע את המדה, ולא להקפיעה, וכו'. בד ובכי"ע: ולא להקפיצה, וברישא שם: לא להרתיח וכו'. ובבבלי פ"ט ב' וב"מ ס"א ב': שלא ירתיח. ופירש"י (בב"מ ס"א ב'): ירתיח. אשקומא בלע"ז(ecume, קצף) שממלא את המדה כשמוציא את היין, ולאחר זמן נמצאת חסרה. וכע"ז ברשב"ם כאן פ"ט ב', ד"ה שלא ירתיח. 27 בחי' הרשב"א ב"מ ס"א ב': ור"ח ז"ל פי' שמכח מהירות שפיכתו עושה המדה גדושה ונתאנה מוכר . וכנראה שנוסחא משובשת נזדמנה לרבינו, וצ"ל שם: ונתאנה לוקח (או שהמלה "מוכר" נוספה בטעות). ומטעם זה לא יקפיץ את המדה מפני שנראית מלאה ושופעת לאחוריה, עיין לעיל רה"ג. ומשום זה לא יטה את המדה ולא יושיבנה על צדה, כמפורש להלן. וכששופך בכח ימתין עד שתנוח הרתיחה, וימלא, עיין בבלי ביצה כ"ט א', וברש"י למשנתנו שם.

223. ולא יעשנה קנה מאזנים ארוך מצד אחד וקצר משל אחר. בד ובכי"ע: (במקום "משל"): מצד. ובקה"ר רפ"ו, ולהלן שם פ"ט, י"ג: ארוך מצד זה וקצר מצד זה. ומשם ברור שעושה כן מתחילה לרמות את הבריות. וכנראה, שעושה כן באופן בלתי ניכר שאין העין חופפת את ההבדל, וגם עין המאזנים אינה באמצע בדיוק, וכשהוא קונה נותן את הפירות בכף מצד הקצר, ומוכר בצד הארוך.

324. ולא יעשה את המחוק עבה מצד אחד וצר מצד אחד. בקה"ר פ"ט הנ"ל: ולא יעשה את המחק 28 הנכון הוא "המחוק" כלפנינו וכגירסת ד, וכן הכתיב במשנתנו (כלים פי"ז מט"ז), ספרי סוף פנחס ומקבילות, והוא על משקל טחון, מסור, עיין מלא"ש דמאי פ"ג מ"ד שציין לפירש"י גיטין וב"ק. ובכי"ע "המתוקן": המחק, ככתיב הבבלי. עבה מצד זה וצר מצד זה. ובבבלי פ"ט ב': ת"ר אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר . וברשב"ם בד' פיזרו שם מעיר (לפי דק"ס עמ' 278 הערה מ'): צדו אחד עבה אינו מוחק כל כך, שאינו נכנס בדוחק, צדו אחד צר גרסינן בתוספתא, שמוחק יפה, וכשלוקח מוחק בצדו עבה, וכשמוכר מוחק בקצר. ובאמת אין שום הבדל בין הגירסאות. וכבר העיר בתיו"ט כלים פי"א מ"ז: שהרבה פעמים נמצא בלשונם שמשתמשים בלשון "קצר" והמכוון בו "צר", ולפי שאינו רחב קראוהו קצר. וכן לעיל עירובין פ"א ה"ו, עמ' 88: שהיתה רחבה מראשה אחד וקצרה מראשה אחד. ולהלן שם פ"ד ה"ה, עמ' 105: היתה רחבה מראשה אחת, וצרה מראשה אחר. ובבבלי שם נ"ה א': וקצרה מצד אחר, עיין מ"ש לעיל שם, עמ' 308, הערה 40.