תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ה:ז
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7
Open in the reader →127. חנוני מקפיח מדותיו של שמן פעם אחת בשבת. צ"ל: מקניח, כמו שהוא בד ובכי"ע (מקנח). ובמשנתנו פ"ה מ"י: החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת. ובפי' הרשב"ם פ"ח א', פירש בשם "רבותינו" שזו היא דעת הת"ק שם, ודחה פירוש זה והסיק שזו היא דעת רשב"ג שם. ולפי פירוש זה לא נזכרה דעת הת"ק בעניין חנוני, ויש הבדל בין סיטון, בעל הבית והנוני, והתוספתא משלימה את משנתנו. אבל לפירוש רבותינו חולקת התוספתא על משנתנו.
2ושל יין משתעשה שילו. בד: משעשה שיליא, וכן בכי"ע: משתיעשה שיליא. ונראה שאין שיליא אלא סיליא בסורית, שפירושה טינופת, ליכלוכית, והיינו בזמן שהמשקע של היין ניכר במדה מקנח אותו.
328. ולא יהא נותן מדותיו ומשקלותיו במלח, מפני שהן חסרין. בבבלי ב"מ ס"א ב' וכאן פ"ט ב': שלא יטמין משקלותיו במלח. ובמכילתא משפטים פי"ג הוצ' הורוביץ, עמ' 294 (בכ"י מינכן, עיי"ש בשנו"ס): והטומן משקלותיו בחול. 43 וחסר שם "והחיל בפול". ולא הזכירו את פעולת המלח על המשקלות. ובערוך ערך טמן: שלא יטמין משקלותיו במלח. תנא מפני שהן חסרין, כלומר כח המלח יונק ומכחיש כח השקל, 44 קרוב לוודאי בעיני שדבריו לקוחים מפירוש הר"ח, עיין מ"ש לעיל ח"ד (כפורים), עמ' 834, ד"ה ר' לעזר. ומוכר לאחרים. אבל רש"י בב"מ שם, הר"י מיגאש, בפירוש ר"ג וברשב"ם כאן פירשו שהמלח מכביד את המשקלות. 45 וכתב ר"א בקראט בס' זכרון פרש' קדושים, נ"ד ע"ד (על פירש"י): ונ"ל שקצת המתכות כשישהו אותן זמן רב במלח יוסיפו כובד על משקלם הראשון, ולפי שהיו משקלותיהם רשומות וחתומות בחותמי הפלהדרין וכו', לא יוכל הרמאי להוסיף בהם, וכשיטמנם במלח עשה הרמאי אשר זמם ונשארה צורת המשקולות כבראשונה. ולפי מה שפירשתי על דרך הרב ז"ל האזהרה היא ללוקח וכו', עיי"ש שמשיג עליו, וכמו שנביא להלן בשם הראשונים. ובפסיקתא זוטרתי קדושים עם באור הרא"ם, ריש עמ' 110: כדי שיכבדו. ואין כאן אלא פירוש הרב. וכבר השיג עליו רבינו תם בתוספות כאן, ד"ה שלא יטמין: נראה לר"ת דבמוכר איירי וכו', לפי שהמלח מיקל המשקלות ושואב כדאמרינן בירושלמי 46 וכן מביאים כמה מן הראשונים בשם הירושלמי, וכ"ה בתוספות הרא"ש (בשם ר"ת), בב"מ, בחי' הריטב"א שם, נ"י כאן פ"ה סי' תת"ב, ועיין להלן בפנים, אבל לפנינו בירושלמי ליתא. דמלח שואב את המשקלות. וכן ברבינו בחיי קדושים (ד"ו ד"ש) קנ"ב ע"ב: וכן אמרו בירושלמי מפני שהמלח שואב את המשקל. ובחי' הרשב"א ב"מ ס"א ב': אלא נראין דברי ר"ת דפירש שהמלח שואב כח המשקלות ומקילין, והכי איתא בתוספתא דתניא לא יטמין משקלות במלח שהמלח שואב את המדה . וממנו בחי' הר"ן שם. ובהגה"מ פ"ח מה' גניבה ה"ז (בד"ק): וכן יש בירושלמי מפני שהמלח שואב את המשקל, וכן מצא הר"ש כהן בהדיא בתוס', החנוני לא יתן מדותיו ומשקלותיו במלח מפני שהן חסירין. והנה בתוספתא כאן מפורש מדות ומשקלות ובהכרח אנו אומרים שהמדות הן אזהרה בשעה שהוא לוקח והמשקלות בשעה שהוא מוכר, עיין מ"ש לעיל בשם ר"ת. ובר"מ ה' גניבה הנ"ל: אין טומנין את המשקלות במלח, כדי שיפחתו. וידוע הוא שהמלח משחית ואוכל את המתכות, חוץ מזהב. 47 עיין פליניוס תולדות הטבע סל"ג פי"ט, 63.
428-29. שנ' כי תועבת ה' כל עושה אלה. כלומר, עובר משעת עשייה, כבבלי ב"מ ס"א ב' (ח"ד).