תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ז:ב
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 7:2
Open in the reader →15. נאמנת חיה לומר זה יצא ראשון. ירושלמי כאן פ"ג ה"א, י"ג ע"ד, קידושין פ"ד ה"ב, ס"ה ע"ד, ב"ר פפ"ה, י"ג, עמ' 1048, בבלי קידושין ע"ג ב'.
26. אימתי, בזמן שאין שם ערער וכו'. בבבלי קידושין הנ"ל: ת"ר נאמנת חיה לומר זה כהן וכו' וזה ממזר, במה דברים אמורים שלא קרא עליו 11 כ"ה בכי"מ, בכ"י הווטיקן, בה"ג ד"ו סוף ה' בכורות ק"ח ע"ב, ד"ב, עמ' 601, ברי"ף ובשאר הראשונים. ובחנם הגיהו באו"ז ח"א סי' תרט"ז, פ"ד ע"ד. ואף "עליה" שבד"ח כוונתו "עליו", והוא בארמית. שם ערער וכו'. ופירשו הראשונים ערער על הולד. אבל הר"מ גרס "עליה", ופירש שלא ערערו על החיה ואמרו שהעידה שקר, עיין במאירי קידושין, עמ' 336, שכתב: וגדולי המחברים (ר"מ פט"ו מה' איסורי ביאה הל"ב) גורסים כאן שלא קרא עליה ערער, ר"ל על החיה וכו'. והעיר בח"ד כאן שמן התוספתא כאן משמע כשיטת הר"מ, שהרי על בכור אין הלשון "ערעור" נופל ברגיל. אבל במאירי קידושין, עמ' 336: כתבו רבותי שאף בעדות בכור שכתבנו שהחיה נאמנת עליו לאלתר, אם קרא עליו ערער אינה נאמנת. ועיין במצפה שמואל.
36-7. ר' לעזר או' אם הוחזקה על עמדה נאמנת וכו'. וכן בד ("עומדה". ובד"ח בטעות: אומדה, אעפ"י שהיא היא, אבל אין לגירסא זו יסוד) ובכי"ע. וכ"ה בבבלי הנ"ל ע"ג ב'. ועיין בבבלי הנ"ל בדברי הת"ק, ועיין בירושלמי סוף יבמות ט"ז ע"א, ומ"ש לעיל ח"ו (יבמות), עמ' 184, הערה 71.