תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ז:ד

116-17. אין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן וכו'. להלן בכורות פ"ו הט"ו, בבלי כאן קכ"ד א'. 29 במסורת הש"ס שם צויין לתוספתא בכורות הנ"ל, וכ"ה במצפה שמואל כאן. וברייתא זו עונה על משנתנו כאן פ"ח מ"ד, ובבכורות היא עונה על משנתנו שם פ"ח מ"ט: הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב. ובבבלי כאן קכ"ד ב': תני רמי בר חמא בשאר ספרי דבי רב בכל אשר ימצא לו (דברים כ"א, י"ז) פרט לשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם וכו', ומני רבנן היא (כלומר הת"ק שלנו). והסבירו בבבלי שם (קכ"ד א'): מתנה קרייה רחמנא וכו', עד דמטא לידיה. ולפי זה אינו עניין לראוי כבמוחזק שאין עליו חולק, עיין להלן. וכן במה"ג דברים שם, הוצ' ר"ש פיש, עמ' תע"ג: בכל אשר ימצא לו , מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק (והוא מספרי שם פי' רי"ז, עמ' 250). בכל אשר ימצא לו , מלמד שאינו נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו. ומכאן שהם שני עניינים. ובבבלי קכ"ד א' (בכי"ר, לפי דק"ס, עמ' 346, הערה פ'): דתניא אין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק ובשבח שהשביחו וכו'. ועיין בחי' הר"י מיגאש קכ"ג א', ד"ה הא קמ"ל. וכן במאירי, עמ' 501: שהשבח והראוי, כמו שבארנו, שני ענינים הם. וכן יוצא מפורש מלשון משנתנו בבכורות פ"ח מ"ט.

217-19. ר' או' אומ' אני הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן, שאף שלו השביח בשלהן. וכ"ה (בשלהן) גם בכי"ע. ובד: כשלהן. ובבבלי קכ"ד ב': תני רב נחמן בשאר ספרי דבי רב וכו' אבל שבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם שקיל, ומני רבי היא.

319-20. כיצד, היתה לו בהמה מוחכרת ומושכרת אצל אחרים, ופרה רועה באפר, הבכור נוטל פי שנים. בבבלי קכ"ג ב': תנו רבנן וכו' 30 בבבלי שם בהוצ' שלפנינו: "בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהם כיצד" וכ"ז אינו בכ"י המבורג המשובח, ואינו גם בה"ג ה' נחלות ק"ו ע"ב, ובהוצ' ר"ע הילדסהיימר סוף ה' נחלות, עמ' 437, ועוד. עיין דק"ס, עמ' 345, הערה ט'. הניח להן אביהן פרה מוחכרת 31 עיין מפרשים ובפי' קדמון לב"ב, עמ' ק"ז, ועוד. ומושכרת ביד אחרים, או שהיתה רועה באפר וילדה , בכור נוטל פי שנים וכו', מני רבי היא. ואף כאן הטעם הוא לחכמים שחולקין על רבי, משום שעדיין לא באו לידו, 32 עיין ר"מ רפ"ג מה' נחלות, בהשגות שם ובנו"כ שם. לפני שחלקו, עיין בבבלי שם. ברם בכ"י ה' בבבלי שם גורס: ומני רבי הוא וכו', ופירש הרב המגיד 33 פ"ג מה' נחלות ה"ב. וכ"ה בפי' קדמון לב"ב הנ"ל, עמ' ק"ז. שהוא לפי הסלקא דעתך שבבבלי שם, אבל לפי המסקנא אינה כרבי, וכן פירש הב"ח (חו"מ סי' רע"ה) שהיא קושיא ("ומני", בלשון אתמה), וכן מוכרח לפי דעת הר"מ פ"ג מה' נחלות ה"ב, שפסק הלכה זו, אעפ"י שפסק שלא כרבי, ועיין בקצות החושן ריש סי' רע"ח. ובמרכבת המשנה במקומו הוסיף ראייה מן הירושלמי ביבמות פ"ז ה"א, ח' ע"א: על דעתך דאת אמר משל אשה הן (כלומר, הולדות), מעתה לא יטול הבכור פי שנים כלומר, אתמה. ולפלא שלא השגיחו בתוספתא שמוכח מתוכה שהברייתא כרבי. ועיין בח"ד שנדחק לפרש שהדיבור "כיצד" הוא לת"ק, ואין משמע כן מן הלשון. ואשר לגירסת הבבלי רועה באפר וילדה , הרי גם בלי "וילדה" (כגי' התוספתא) העניין מתבאר, עיין בר"מ הנ"ל ובטחו"מ סי' רע"ה הנ"ל, ומ"ש במאירי, עמ' 501. ועיין בקצות החושן סי' רע"ח הנ"ל ס"ק ב'.

420. ואין נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה. כ"ה בכל הנוסחאות כאן. אבל להלן בכורות: ונוטל פי שנים בזרוע וכו'. 34 בד שם: רועה באפר נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים וכו'. ואפשר שגם שם צ"ל: רועה באפר נוטל פי שנים ]ונוטל פי שנים[ בזרוע וכו'. וכן בבבלי כאן הנ"ל: הבכור נוטל פי שנים בזרוע וכו'. 35 בבבלי מונה גם מוקדשין, עיי"ש הפירוש. ועיין בבלי נזיר ל' ב', ובפי' הרא"ש שם. והעמידוה בבבלי שם שמדברים במכירי כהונה שנוהגים לתת את המתנות לאביהם, והבהמה נשחטה בחיי אביהם, וסובר התנא כאן שמתנות שלא הורמו כהורמו, וזכה בהן אביהם מחיים, ולפיכך נוטל פי שנים. והדברים קשים, שלפי זה משמע שאם הורמו המתנות כ"ע מודים שהבכור נוטל פי שנים במכירי כהונה, ודינן כאילו זכה אביהם בחייו, וכל החידוש במתנות שלא הורמו וא"כ למה הזכירו זרוע ולחיים, הרי הלכה זו נוהגת בכל מתנות כהונה. ועוד קשה מה שייך מתנות שלא הורמו בזרוע לחיים וקיבה, הרי הם מורמים מאליהן, וכבר הקשו הראשונים כן, עיין בתוספות רי"ד 36 בתוספות רי"ד כתב שעניין מתנות שלא הורמו חסר בספרים מדוייקים. אבל קשה להגיה את כל הנוסחאות שלפנינו. ועיין גם בתוספות קכ"ג ב', ד"ה וקסבר. ובריטב"א בסוגיין. ולפיכך נראה כפירוש הריטב"א בסוגיין שאין כאן אלא "לשון מושאל", "דנקט לישנא דעלמא", "והכי קאמר דקסבר דמתנות שלא הורמו מגוף הבהמה כאילו הורמו, וניתנו לכהן בידו הוא, דכיון דמכירי כהונה הוא, כיון שנשחטה הבהמה זכה הכהן במתנותיה בכל מקום שהם, ולהכי חשיב מוחזק". ומסתבר שמטעם זה לא נקטו כאן שאר מתנות כהונה שטעונות הפרשה, או קריאת שם, ובהן כל זמן שלא הופרשו עדיין לא זכו בהן הכהן, או הלוי לכולי עלמא, ובהפרשה דינו כאילו זיכו אותן לבעליהן, ובמכירי כהונה כולם מודים שעשו שאינו זוכה כזוכה (עיין בתוספות קכ"ג ב' ד"ה הכא), אבל עיין בקצה"ח סי' רע"ח ס"ק ט"ו. ואין כאן שום רבותא, וכבר זכה בהן אביהן בחייו. אבל בזרוע ולחיים וקיבה שאין צורך בהפרשה, וכשמת אביהם, עדיין לא הופרשו מגוף הבהמה יש לחקור אם כבר זכה בהן אביהם (אם עדיין לא הופרשו), או לא. נמצאנו למדים ששתי הגירסאות מובנות. ואם נגרוס "אין הבכור נוטל פי שנים" פירושו שאף רבי מודה בכך, משום שעדיין לא זכה בהם אביהם והוא ראוי ממש, 37 עיין בחי' הר"י מיגש, סד"ה האי זרוע, ובחי' הרשב"א שם שפירשו את גירסת הספרים. ולפי הגירסא "נוטל פי שנים", דינו כמלוה לשיטת רבי (עיין בתוספות הנ"ל), אבל נראה יותר שהטעם הוא מפני שכבר זכה בהן אביהם בחייו, ואינו עניין לנכסים שהשביחו מאליהן, ולפיכך חילקה אותן התוספתא, ולא עירבה את כולם יחד.