תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ז:ה

120-21. ר' או' כל דבר שלא פילפלו בו יתומין לאחר מיתת אביהן וכו'. רבי נותן כאן כלל וטעם לדבריו, ואף הרישא רבי היא, כפי שמשמע מפשוטו של לשון, וכמו שכתבנו לעיל, ואומר שכל דבר שלא גלגלו והיפכו 38 עיין מ"ש בפירוש מלה זו ר"ח ילון בספרו "פרקי לשון" עמ' 89–91. בו היתומים לאחר מיתת אביהם הוא שבח דאתא ממילא, והבכור נוטל בו פי שנים. ועיין בבלי קכ"ד סע"א.

222-23. אבל בנה בניין, נטע נטיעות הכל שוין שנוטל פי שנים. וכן להלן בכורות פ"ו הנ"ל: אבל בנו בתים, ונטעו נטיעות הכל שוין שנוטל פי שנים. ובח"ד, מצפה שמואל ותו"ב הגיהו ע"פ הבבלי כאן קכ"ג ב' הנ"ל: אין בכור נוטל פי שנים. ובתס"ר (ירושלים תפרח"י), עמ' 144, הבאתי את גירסת הבה"ג ה' נחלות, ד"ו ק"ו ע"ד: אבל בנה האב ונטע, הבכור נוטל פי שנים. וקיימתי את הגירסא שלפנינו. עכשיו אני חוזר בי, ו"אב" מאן דכר שמיה, והרי צריך להכניס כאן את הפירוש שהבתים והנטיעות שבחו כהגבלות שנתן הבבלי קכ"ד סע"א, 39 אחרת אין לומר "הכל שוין". והעיקר חסר מן הספר, ולא עוד שבבכורות כתוב מפורש " בנו בתים ונטעו נטיעות" וכו', ובבה"ג הוצ' ר"ע הילדיסהיימר, עמ' 437, גורס כגירסתנו בבבלי. וגירסתינו קשה שאם הבכור השביח את חלקו מה שייך כאן פי שנים, ואם בנה בניינים מן האמצע, הרי יש כאן ראוי. מאידך גיסא קשה מאד להגיה את כל נוסחאות התוספתא המקויימות גם ע"י המקבילה בבכורות. ונ"ל לשער בדרך שמא ואולי שנשרד לנו כתיב עתיק של מזוג מלים. עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1212, שנתן כמה דוגמאות. וכן במשנת נדרים ספ"ח: קונם לביתך שאיני נכנס וכו'. אבל בכ"י קויפמן שם: לביתך שניכנס. ובגליון שם: שיני נכנס. וכן להלן שם פ"ט מ"ב: קונם לבית הזה שנכנס. ובגליון שם: שאיני. וכן בספרי זוטא, עמ' 327: אמרה קונם שניסת 40 אעפ"י שהעיקר שם "שניסת" = שאני ניסת, עיין מ"ש בתוכ"פ ח"ז (נדרים), עמ' 400, הערה 39, וכן הכוונה גם במשניות הנ"ל, אבל לעניין שלנו אין הבדל וכתבו "שני" בין על "שאני" ובין על "שאיני", כרגיל. משאצא וכו'. ולפ"ז גם לפנינו "שנוטל" הוא מיזוג מן המלה שנו נוטל, שאינו נוטל, ואין סתירה בין המקורות.