תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ז:ו

123-24. כיצד נוטל פי שנים, ירשו שטרי חוב הבכור נוטל פי שנים וכו'. וכ"ה בד ובמקבילה בבכורות. ובכי"ע בטעות: כיצד אין נוטל וכו'. והכל הוא מדברי רבי, וכ"ה בבבלי קכ"ד א', כל הברייתא. ועיי"ש קכ"ד ב'. ובירושלמי (כתובות פ"י ה"ד, ל"ג ע"ד) לא הובאה אלא דעתו של רבי גרידא. ועיין מ"ש בפירושי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' נ"א, אותיות ת-א. 41 ומה שתמהתי שם למה הביא את הירושלמי והרי הוא פסק שלא כרבי, נ"ל שבילדותו סמך על רב סעדיה בס' הירושות, עמ' 18, שפסק שהבכור נוטל פי שנים בחובות, וכשיטה שהביא הרי"ף בפ"ח סי' תתל"ט, עיין בהערה בס' הירושות שם, ועיין בה' פסוקות עמ' נ"ט, שפסק כרבי במלוה בשטר, וכן בה' ראו, עמ' 47. וברייתא זו כבר שייכת לעניין ראוי בבכור, ולא לעניין שבח הבא מאיליו ובאה לכאן כדי לסמוך דברי רבי לדברי רבי.