תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ח:ג

15-6. המוציא עשרה עבדים בני חורין בין שיצא אחד מהן, ובין שיצאו כולן, יצאו כולן. לכאורה פירושו שכתב כלל בגט שחרור, דוגמת משנת גיטין פ"ט מ"ה, ועיין בבלי שם פ"ז א'. ואין הבדל בין שקבל כל אחד מהן את השטר לבין שקבל אחד בשביל כולן, וגיטו וידו באין כאחד, ויכול לזכות לחברו. ועיין ירושלמי קידושין פ"א ה"ג, ס' ע"א. אבל הלשון המוציא, וכו' שיצא וכו', שיצאו, משונה, ולמה שינה התנא מלשון הרישא ולא שנה: הכותב שטר שחרור לעשרה עבדיו, בין שזכה אחד מהם וכו'. ולפיכך נראה לשער שאין מדברים כאן כלל בשיחרור המתיר בבת ישראל, אלא כדיני ממונות, שאין בעל הבית רשאי לשעבד אותו, והוא המעוכב גט שחרור. 6 עיין באוה"ג הנ"ל סי' ר"ד, עמ' 78–79, ועיין להלן שם סי' ר"ה, וברש"י גיטין מ' ב', ד"ה א"ר יוחנן ("ואני שמעתי"). וכל שיוצא לחרות בדיני המלכות (בהסכמת האדון) אינו רשאי לשעבד בו, אפילו בדיני ישראל, ושנו בבבלי (גיטין כ' א'): עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופינקס יצא לחרות, אבל לא על גבי כיפא 7 כ"ה הגירסא בכי"מ (עיין בהוצ' רמ"ש פלדבלום במקומו). ולפנינו בטעות: בכתב שעל גבי כיפה. ושאלת הבבלי שם היא מ"טבלא" ולא מכיפא ואנדוכתרי, שאינו עניין לשם. ואנדוכתרי. 8 כבר ראו החכמים (רצ"מ פיניליש, דרכה של תורה, עמ' 75, ואחריו כמה חכמים) שהכוונה לשחרור ע"י Vindicta. ועיין מ"ש להלן. אבל בירושלמי (גיטין פ"ד ה"ד, מ"ח ע"ד): אין לי אלא היוצא בשן ועין, מניין היוצא בכיפה 9 כלומר שלבש את ה־pileus. עיין על כל העניין אצל Juster, Les Juifs dans l’Empire Romain ח"ב עמ' 83–84 ובהערות שם. ועיין מ"ש עמ' 83, הערה 7. אבל עיין במלונו של A. Berger ערך Pilleus, ומש"ש על pilleare. ובהרנירק טיאנוס 10 המלה משובשת. והתיקונים של החכמים אינם נוגעים לנו כאן. ובחרות של מלכים, ת"ל לחפשי ישלחנו, מכל מקום. ובאמת אין שום סתירה בין שני התלמודים, והבבלי הרי מדבר בחרות ממש שמתירה לבוא בקהל, שהרי מנו שם טבלה 11 כנראה שכן היה נהוג לכתוב את השחרור ע"ג טבלא של אבן כדי שיתקיים, או כדי להציג אותה במקום של רבים, כדי לפרסם שיצא בן חורין, כמו שנהגו העמים במקדשות שלהם. וכן באבות פ"ו מ"ב: מכתב אלקים הוא חרות על הלחות (שמות ל"ב, ט"ז) אל תקרא חרות, אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. ופשוטה של המשנה היא שהלוחות הם הם שטר השחרור שלנו, החרות על הלוחות, חֵרות על הלוחות, כמו שנהגו באותו זמן. וכל שאר הפירושים כאן ובמקבילות הם על דרך הדרש. ופנקס, אבל הירושלמי מדבר בשחרור מן השעבוד גרידא, 12 וכן להלן בסמוך שם: היוצא בשן ועין בניו עבדים. וכן העניין שם עוסק במעוכב גט שחרור. ולפיכך היוצא בכיפה, אף הוא יצא לחרות ונפטר מן השעבוד. ולפ"ז הפירוש כאן שהמוציא עשרה עבדים בני חורין (שאמר כן בפני עדים), ויצא אחד מהם בכיפה, כולם משוחררים משעה ראשונה שיצא, כלעיל. ובדיננו הקפידו על כך שאם יצא עליו שם בן חורין לא ישתעבדו בו. 13 עיין בבלי גיטין ט' א', מ"א א'. ופשיטא שאני מפרש כן בהסתייגות.

26. כתב והעלה להם בערכיים, זכת להן הערכיים. כלומר, אפילו כתב וחתמו בו גויים, זכת להן הערכיים, ואף כאן יצאו לחרות, וצריכים גט שחרור להתירם לבוא לקהל, עיין מ"ש לעיל.