תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ט:יג
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 9:13
Open in the reader →138-39. יטול פל' בנכסיי, ויקנה פל' בנכסיי, ויזכה פל' בנכסיי, ויחלוק פל' בנכסיי, הרי זו כמתנה. בכי"ע: הרי זו מתנה. וכ"ה בחי' הרמב"ן, במיוחס להריטב"א (רבינו קרשקש) ובמאירי הנ"ל. 36 ולפנינו אשגרה מסוף פירקין. ובירושלמי שהעתקנו לעיל: ינחל פלוני בנכסיי, 37 בבבלי קמ"ח ב': במתניתא תנא אף יחסין וירת. ופירשו שם: בראוי ליורשו, ור' יוחנן בן ברוקא הוא. יחזיק פלוני בנכסיי, לא אמר כלום. ובברייתא שבבבלי גיטין הנ"ל חסרה בבא זו. ובבבלי כאן קמ"ח ב': אמר רב ששת יטול, ויזכה, ויחזיק, ויקנה, כולן לשון מתנה הן. וקרוב מאד שרב ששת שנה כן ברייתא בבלית, וכשיטת הבבלי בברייתא זו, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 360 ואילך, על רב ששת והברייתות.
239-40. תנתן לו, ר' או' זכה, וחכמים או' לא זכה. וכ"ה ברמב"ן, במיוחס להריטב"א במאירי הנ"ל ובחי' הר"ן 38 בפירושו להרי"ף פ"א סי' תי"ד (בד"ק) משובש. גיטין י"ג א'. ובירושלמי הנ"ל: תינתן לו מתנה , ר' אומר זכה וכו'. ובכיר"ז שם: תינתן לך, ר' או' זכה וכו'. ובבבלי גיטין הנ"ל: אתננה לפלוני רבי 39 כ"ה בד"י ובכתי"י. ובהוצאות שלנו בטעות: ר"מ, והחילוף בין רבי לבין ר' מאיר ולהפך מצוי מאד בכי"י. אומר קנה, וחכמים אומרים לא קנה.
340. וכופין את היורשין לקיים דברי המת. הראשונים הנ"ל נתלו בבבא זו כדי לסתור שיטת ר"ת 40 ס' הישר ח"א סי' צ', י"ב ע"ב, וסי' פ"ח, י"ב ע"ג, הוצ' רש"ש שלזינגר סי' ק"ה, עמ' 76, וסי' ק"ו א' עמ' 75, והובא בתוספות גיטין י"ג א' ד"ה הא, ועיין בתוספות כאן קמ"ט א', ד"ה דקא. שפירש שאין כופין את היורשין לקיים דברי המת אלא בבריא שמסר לשליח, או שהדבר הוא בידי שליש, או בשכיב מרע, והרי כאן מפורש שכופין לקיים דברי המת אפילו כשאין התנאים הללו קיימין. והאריך בזה הרמב"ן בחידושיו הנ"ל, והכניס לתוך הברייתא גם את דברי התלמוד "וכולם בשטר", כדי להוכיח שבבריא אנן קיימין. וחידש הרמב"ן שבמצוה ומפקד ליורשיו, או למקבלי מתנותיו, או לשלוחיו, שיעשו כך וכך מנכסיו, מצוה לקיים דברי המת, אבל כשאמר הריני נותן וכדומה אין בזה מצוה לקיים דברי חמת. ועיין בסיכום דברי הרמב"ן אצל רבינו קרשקש, עמ' ק"ה-ק"ו, ובמאירי שם, עמ' 43. והראשונים שם העירו גם על הירושלמי בגיטין פ"א ה"ו, מ"ג ע"ד. ועיין בנ"י גיטין י"ג א', עמ' כ"א, ובשו"ת הריב"ש סי' ר"ז (קרוב לסופו), ותשב"ץ ח"ב סי' נ"ג, ח"ג סי' ק"ל שהביאו את דברי הרמב"ן.