תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:י
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 10:10
Open in the reader →130. המוסר בהמתו לטבח וניבלה, אומן פטור, הדיוט חייב וכו'. בבלי צ"ט ב', עיי"ש בדברי שמואל. ועיין ר"ח (באוה"ג), סוף עמ' 97.
231-32. המראה דינר לשלחני, ונמצא רע חייב לשלם, מפני שהוא כנושא שכר. בירושלמי כלאים פ"ז ה"ד, ל"א ע"א: מפני שהוא נושא שכר. ושאלו: ור' לעזר נושא שכר. 24 כלומר, ולמה חייבו רשב"ל לשלם. ותירצו: המחזיק בו, כנושא שכר. כלומר, שולחני שונה משאר האומניות, והוא מרויח ע"י כך ששואלים אותו על טיב המטבעות, ובאים להשליש אצלו, ולא עוד אלא שהוא מתלמד במטבעות שמראים לו (עיין בפי' הרא"ף ובס' ניר). ולפ"ז חייב אפילו אם הוא אינו לוקח שכר. והדיבור "כנושא שכר" הוא כמו שסברו בבבלי צ"ט ב' (ביחס לאומנין), ואינו נושא שכר ממש. ועיין היטב בבבלי גיטין נ"ב ב'. מ"מ ברור מן הירושלמי ששולחני שטעה בטיב הדינר חייב, אפילו אם לא נטל שכר. ואין התוספתא מחלקת כאן בין אומן להדיוט, כפי שחילקה בסמוך לעניין טבח. ואם נקבל פירוש הירושלמי הרי הדיבור כאן "כנושא", הוא בדווקא, ואפילו בחנם חייב. אבל קשה להניח שלפנינו הכוונה אחרת משאר המקומות לעיל. ובבבלי צ"ט ב': המראה דינר לשולחני ונמצא רע, תני חדא אומן פטור, הדיוט חייב, ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב. ועיי"ש שחילקו בין אומן לאומן. ונחלקו הראשונים שם אם בשולחני יש הבדל בין מקבל שכר לשאינו מקבל שכר, או שאפילו אם אינו מקבל שכר חייב. עיין בתוספות צ"ט סע"ב ברא"ש שם סי' ט"ז, בפירוש רבינו יהונתן, עמ' 309, ובהערת ר"ש פרידמן, 806 שם. ועיין יש"ש סי' כ"ד. ועיין בדינא דגרמי של הרמב"ן, והוא מסיק שם שאם השולחני מכשיר את הדינר הוא כפוסק דין שאמר לו חייב אתה ליתן לו, והניח בצ"ע. ועיין במרדכי בסוגיין.