תוספתא כפשוטה על בבא קמא ב:י
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 2:10
Open in the reader →155. חמורים שרגליו של אחד מהן רעות אינן רשאין לעבור עליו. ירושלמי פ"ג ה"ה, ג' ע"ד. והובאה התוספתא ברי"ף סנהדרין רפ"ד, נ"י שם ועיטור ח"א ריש פשרה, ד"ו מ"ח ע"ג, הוצ' רמא"י, ע"ה ע"ב, סמ"ג עשין פ"א, קנ"ו סע"ג, 24 והעתיק את לשון הר"מ פי"ג מה' רוצח הי"א, כרגיל אצלו. ובכולם הגירסא "חמרים", ואין כאן אלא כתיב חסר, 25 עיין מ"ש לעיל הערה 23. כפי שמוכח מן העניין, וכבר העיר על כך בדרישה, חו"מ סי' רע"ב, אות י"ו. אבל ברא"ש סנהדרין סי' ד': חמורים וכו'. ובס' רבינו ירוחם, מישרים, נתיב ל"א ח"ב (קושטא קי"ב ע"ג, קפוסט ע"ה סע"ד): חמורים של אחד מהם רגליו רעות אין חביריו רשאין להקדים ולהעביר מעליו, והוא ט"ס, וצ"ל: אין חמרין רשאין וכו'. וכן בפי' ר' יהונתן על הרי"ף שם: תוספתא חמורים שרגליו של אחד מהם רעות אין רשאין חמרים לעבור עליו. ועיין בהשגות הראב"ד פי"ג מה' רוצח וש"נ הי"א. ופירושו ברור שאין רשאין להעביר אותו, כלומר, לעזוב אותו לאחרונה, כדי שלא יעכב אותם בהליכתו האטית במקום צר, עד שיצאו למרחב. ועיין בטור חו"מ סי' רע"ב ובנו"כ שם. ועיין מ"ש להלן.
255-56. נפל רשאין לעבור עליו. וכ"ה בד ובראשונים הנ"ל, ופירושו, שאם נפל דוחין אותו לאחרונה, ומעבירין אותו מלפניהם. ובכי"ע ובירושלמי הנ"ל חסרה בבא זו. וקרוב לוודאי שנשמטה בט"ס (כפירוש בעל פ"מ), וצ"ל שם: [נפל רשאין לעבור עליו]. מהו נפל רשאין לעבור עליו. דרסין עלוי ועברין. ונראה שיש כאן תמיהה, וברישא פירושו שאין דוחקין אותו הצידה ועוברין עליו, אבל אם נפל, וכי יעלה על הדעת שדורסין עליו ועוברים. ועל זה מביא הירושלמי את המשך הברייתא: היה אחד ריקן 26 בירושלמי מקצר כדרכו, ובפרט במסכת זו, והכוונה: נישמעינה מן הדה, היה אחד ריקן וכו'. ואחד טעון, מעבירין את הריקן וכו'. ומכאן ש"מעבירין" פירושו מעבירין אותו הצדה, ונותנין את הטעון לעבור, עיי"ש מ"ש להלן פ"ז ה"ו, שורה 27, ד"ה מדבר שסימן. ועיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ה (מגילה), עמ' 1188. וכבר הקדימני במקצת ר"י לוי בפירושו כאן, עמ' 85. אבל עיין בהשגות הנ"ל, ולא פירש את הירושלמי כן. וכבר העירותי על כך בתוספת ראשונים ח"ב, עמ' 90. ועיין בח"ד שהאריך.
356. מעבירין את טעון מפני הרכוב. כ"ה בד (טעון) ובכי"ע. ובכי"ו השמטה ע"י הדומות. אבל בראשונים הנ"ל: מעבירין את הרכוב מפני הטעון. ברם למעשה אין כאן אלא עדות אחת 27 מפני שהראשונים הנ"ל העתיקו את התוספתא ע"פ הרי"ף. ונראה שהגירסא שלפנינו נכונה ומעבירים את הטעון הצידה, ומקדימים את הרכוב, מפני כבוד האדם, ולא עוד אלא שהוא ממהר יותר. וכן קיימה בח"ד. ועיין יד רמה סנהדרין ל"ב ב'.
459. עושין פשרה ביניהן. עיין מ"ש להלן שורה 61, ד"ה עושות.
5וכן שתי ספינות וכו'. ירושלמי הנ"ל, בבלי סנהדרין ל"ב ב'.
661. עושות פשרה ביניהן. בבבלי הנ"ל: הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו. ופירש ביד רמה שם: והמרבה בשכר הוא עובר תחלה.