תוספתא כפשוטה על בבא קמא ב:ט
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 2:9
Open in the reader →148-49. חמרין שהיו מהלכין זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל בא חבירו ונתקל בו ונפל, בא חבירו ונתקל בו ונפל, אפי' מאה כולן פטורין. הראשון משלם לשני וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: כולן פטורין. שור שדחף וכו'. ונשמטה שם הבבא השנייה ע"י הדומות. והברייתא שלנו קשה מאד והמפרשים הגיהו בה הרבה. ובירושלמי הנ"ל (ג' ע"ד) הובאה ברייתא זו וחסרות שם המלים "אפי' מאה כולן פטורין", ואח"כ הובאה שם ברייתא אחרת: חמורים שהיו מהלכין וכו'. ולפיכך נראה בעיני שאף בכי"ו ובד יש כאן השמטה, וצ"ל: חמורין (במקום חמרין) 23 או שלפנינו כתיב חסר. "חמרין" במקום חמורין, עיין מ"ש להלן הערה 25, והכל ע"פ העניין. שהיו מהלכין וכו', אפי' מאה כולן פטורין. וכן בירושלמי הנ"ל: חמורים וכו' אפילו מאה כולן חייבין. אית תניי תני כולן פטורין וכו', נפלו, אין אונסין לבהמה, כלומר, אין חיוב אונסין בבהמה. ואח"כ צ"ל לפנינו: [חמרין שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל, בא חבירו ונתקל בו ונפל, בא חבירו ונתקל בו ונפל] הראשון משלם לשני וכו'. ולפי השלמה זו הכל מובן, ואין צורך בהגהות להלן. והתוספתא חוזרת על הדוגמא של חמרין (נוסף לדוגמא של קדרין), כדי להראות על ההבדל בין נפילת החמורין לבין נפילת החמרים.
250-51. שחייב על נזקי אדם ופטור על נזקי בהמה. כלומר, לפיכך כאן חייבין, וברישא פטורין, שיש דין אונסין לאדם (אדם מועד לעולם, ונתקל פושע) ואין דין חיוב אונסין לבהמה, ומשום כך פטור על נזקי בהמה, כשנתקלה והזיקה.
351. לפיכך אם הזיקו זה את זה כולם פטורין. כלומר, לפיכך שנו ברישא: אפילו מאה כולן פטורין, מפני שפטורין על נזקי בהמה.
451-52. שור שדחף את חבירו וחבירו את חבירו וכו'. כלומר, מחמת הדחיפה רץ השור ודחף את חבירו בכוחו וכו'.
552-53. ואם מחמת הראשון נפלו וכו'. כלומר, שהיו מהלכין סמוכין זה לזה שמכח דחיפת הראשון נדחפו כולם ונפלו, הראשון משלם על ידי כולן. ובד נוסף כאן: אפילו הן מאה כולן פטורין, והיא אשגרה מלעיל, ואף בכי"ע חסרה הוספה מוטעית זו.
653. חמש שישבו על גבי ספסל וכו'. ירושלמי פ"ג סה"ה, ג' ע"ד, בבלי י' ב'.
754. כולן חייבין לשלם. בבבלי הנ"ל: חמשה שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו, ובא אחר וישב עליו ושברו האחרון חייב. ומשמע שבלי האחרון כולן חייבין, אפילו אם לא ישבו בבת אחת, אם לא נשבר מיד אחרי שישב עליו האחרון, עיין בבבלי שם. ועיין בתוספות, ד"ה מאי, ובהגהות יפה עינים שם. ובירושלמי הגירסא מעין הבבלי הנ"ל, אלא שמוסיף שם: ואם מחמת כולן נשבר, כולן חייבין. ועיין בבאור הגר"א חו"מ סי' שפ"א סק"א.
8מחמת האחרון נשבר וכו'. כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו בטעות: מחמת הראשון נשבר.