תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז:יח

181-84. הגונב טריפה וטבחה, שור הנסקל וטבחו, עגלה ערופה וטבחה, והטובח לע"ז משלם תשלומי ארבעה וחמשה דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' עד שתהא זביחה מותרת באכילה. וכ"ה ("וטבחה") בכי"ע. ובד בטעות: הגונב פרה 53 עיין במשנת חולין פ"ה מ"ג. ובח"ד הגיה: פרת ]חטאת[. וטבחה ומכרה 54 ושיבוש כזה גם במשנתנו פ"ז מ"ד במשנה שבירושלמי ד"ו, כי"ל וכ"י פרמה: גנב וטבח ומכר בשבת וכו'. וכו'. והנה בבבא שלנו נזכרה טביחה שהיא אסורה באכילה ומותרת בהנאה (טריפה), וטביחה האוסרת בהנאה (שור הנסקל ואילך). ור"ש (= חכמים) מוסיף שאינו חייב אלא בשחיטה המותרת באכילה, אבל אם אסורה באכילה, אע"פ שמותרת בהנאה פטור. ובמשנתנו פ"ז מ"ב: השוחט ונמצא טריפה השוחט חולין בעזרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ר' שמעון פוטר בשני אלו. ואף כאן פטר ר' שמעון באיסור אכילה ובאיסור הנאה. 55 עיין תוספות חולין פ"ה ב', ד"ה אין (ומקבילות), ועיין תס"ר חולין, עמ' 225. ובמכילתא משפטים פי"ב, עמ' 291: מה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה, מה מכירה מותרת בהנאה, אף טביחה מותרת בהנאה, והוא מתאים לדברי ר"ש במשנתנו הנ"ל (טריפה וחולין בעזרה). ובמכילתא דרשב"י כ"א, ל"ז, עמ' 191: יכול הגונב טרפה וטבחה יהא משלם תשלומי ד' וה', [ת"ל] וטבחו או מכרו, מכירה שיש לה אכילה, יצאת טרפה שאין לטביחה אכילה, יכול הגונב שור הנסקל והשוחט בני 56 ונמחקה המלה "בני" ע"י נקודות מלמעלה. חולין בפנים יהא משלם תשלומי ד' וה' ת"ל וטבחו או מכרו , טביחה שיש לה מכירה, יצאו אלו [שאין ל]טביחתן מכירה. ואף כאן נשנו איסורי אכילה ואיסורי הנאה כבמשנתנו הנ"ל, אלא שנוסף כאן "שור הנסקל" כבתוספתא כאן, ודרשו כל שאינו במכירה אינה בטביחה, כשיטת ריש לקיש (ע"ז ב'). ועיין תוספות כתובות ל"ג ב', ד"ה גנב. 57 ואשר לשיטת ר' מאיר עיין מ"ש לעיל הט"ז, שורה 72, ד"ה הגונב טריפה. ובברייתא שבבבלי ע"א א' (ומקבילות): גנב וטבח בשבת וכו', גנב שור הנסקל וטבחו וכו'. ושאלו בבבלי שם (ע"א ב'): שור הנסקל, איסורי הנאה נינהו, לאו דמריה קא שחט וכו', והעמידוה בנגנב מבית שומר וכו', עיי"ש. ובנגנב מבית דין בוודאי שאין השור שוה כלום, אפילו לשיטת ר"ת שאין השור נאסר מחיים, אין השור שוה כלום, אעפ"י שיכול למוכרו לרכוב עליו עד בית הסקילה. 58 עיין תוספות סנהדרין פ' א', והוא דחוק מאד. אבל אם ברח השור מבית דין לבית בעליו במקום רחוק, הרי הבעלים יכולים לעבוד בשור, עד שיתפסוהו בית דין, ועדיין לא נאסר בהנאה, וסוברת התוספתא שיש לו בעלים. ועיין ר"מ פי"א מה' נזיקין ה"ח, בהשגות ובכ"מ שם. ועיין דק"ס, עמ' 214, הערה א', ובמגדל עוז על הר"מ הנ"ל. וצ"ע בדבר.

284. ר' נחוניא או' יום הכפורים הרי הוא כשבת לתשלומין. לעיל מגילה פ"א ה"ז, עמ' 345 ומקבילות שצוינו במסה"ת שם. ועיין גם ספרי נשא פיסקא ב', ריש עמוד 6. ור' נחוניא חולק על משנתנו פ"ז מ"ב.

384-85. מכרה חוץ מידה, חוץ מרגלה, חוץ מקרנה, חוץ מגיזתה, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. וכ"ה בכי"ע. ובד חסר בטעות "חוץ מידה". וכ"ה ("משלם" וכו') בירושלמי פ"ז ה"ו, ו' ע"א, גם בכיר"ז. אבל בבבלי ע"ח ב' בבבא זו: אינו משלם תשלומי חמשה. ובמשנתנו שם (פ"ז מ"ה): מכרו חוץ מאחד ממאה שבו וכו', ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ובבבלי הנ"ל מפרש לוי את משנתנו אפילו "חוץ מגיזותיה", וכן תניא במתניתא חוץ מגיזותיה, ולוי כת"ק של הברייתא, והת"ק סובר (בבלי שם): וטבחו כולו בעינן, ומכרו כולו בעינן. וכן במכילתא משפטים פי"ב, עמ' 291: מה טביחה כולה, אף מכירה כולה. ועיין במכילתא דרשב"י שם, עמ' 191. ולפי גירסת התוספתא והירושלמי חולקת הברייתא שלנו על משנתנו (אפילו לשיטת רב שם). ובירושלמי הנ"ל: מכרה חציין 59 כלומר, מכר חצאין, מכר חציה וחזר ומכר חציה לאותו בן אדם. מהו וכו', נישמעינה מן הדא וכו' (הברייתא שלנו). ושמא הכוונה היא שאם נאמר מכרה חציין חייב, הרי אם גזז אח"כ המוכר את הצמר נמצאת מכורה כולה, והוי ליה כמכר חציה ואח"כ מכר כולה, ומכאן שאם מכר מתחילה חציה כבר נפטר, ואפילו אם ימכר את החצי השני פטור. ברם קרוב לוודאי שאין לתקן את גירסת הירושלמי בברייתא כאן, אלא שיש בירושלמי חסרון, וצ"ל שם: [מאה מהו] נישמעינה מן הדא, כעין מה שהגיה בנת"י.

486. ר' שמעון בן לעזר או' חוץ מידה, חוץ מרגלה וכו'. ירושלמי (ושם: ר' אלעזר בר' שמעון) ובבלי הנ"ל. ובבבלי שם הוא תנא אחר בשם ר' שמעון בן אלעזר עיי"ש. והתלמוד שם מסביר: ידיו ורגליו דצריכי טביחה הוי שיור וכו', קרנה וגיזותיה דלא צריכי טביחה לא הוי שיור.

587-89. ר' אומ' חוץ מדבר [שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ד' וה', חוץ מדבר] שאין הנשמה תלויה בו משלם תשלומי כפל ואין משלם תשלומי ארבעה וחמשה. כ"ה בד, ואף בכי"ו היתה גירסא זו אלא שיש שם השמטה ע"פ הדומות. וכע"ז הגירסא גם בירושלמי הנ"ל. וכן מעיד הרשב"א ע"ח ב', ד"ה רבי, על גירסת הדפוס, ומעיר: ומ"מ נראה שהגירסא משובשת, ואיפכא תניא וכו' (כלומר, כמו בבבלי, עיין להלן), אלא שבירושלמי מצאתי כמו ששנויה בתוספתא, ולפי אותה גירסא איני יודע להולמה. ומכאן שאף רבינו היסס לתקן את הגירסא אחרי שמצא בירושלמי כן. וכן הגירסא בירושלמי בכ"י ספרדי שגילה ר"ש רוזינטל. ובכי"ע: ר' מאיר 60 שיבוש רגיל מאד בנוסחאות רבי במקום ר' מאיר, וכן להפך. או' חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי כפל, חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. וקרוב לוודאי שזו היא הגהה על פי הבבלי, כרגיל בכ"י זה. ובבבלי שם (ע"ח ב'): רבי אומר דבר המעכב בשחיטה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ושאינו מעכב בשחיטה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ופירש רש"י: המעכב בשחיטה, דבר שאם ניטל הימנה נעשית בו נבילה וכו', וכן פירש הרשב"א שם. אבל בחי' הראב"ד, עמ' קצ"ב פירש המעכב בשחיטה, כל מקום שנעשה בו טריפה אם יחסר מן הבהמה וכו'. וכן הביא הרשב"א בשם "פרשו המפרשים". ורבינו הביא שם את התוספתא והירושלמי ("דבר שהנשמה תלויה בו"), ומוכח שהכוונה גם לנבילה וגם לטריפה. וכן במשנת ערכין פ"ה מ"ב: ערך ראשי (כלומר, חסרונו נבילה) ערך כבדי (כלומר, חסרונו טריפה) עלי נותן ערך כולו, זה הכלל כל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו. וכע"ז גם לעיל נזירות פ"ג סה"ג, עמ' 131. ועיין גם להלן תמורה פ"א ה"ח ובבלי שם י"א ב'. ואשר לפירוש נוסח התוספתא והירושלמי כבר שערתי בתס"ר, עמ' 95 (בדרך שמא) שאם אדם מכר פרה חוץ מראשה, או כבדה, אין הוא שותף בבהמה בחייה, שהרי לא יוכל להסיר את ראשה, או כבדה, בחייה, כשירצה, וכוונתו היא שיטול אותן אחרי השחיטה, ונמצא שאין הוא שותף בגוף הבהמה בחייה, אבל אם מכר לו דבר שאין הנשמה תלויה בו פירושו שהוא שותף בגוף הבהמה בחייה, ולפיכך אינו משלם ד' וה', שלא מכר את כולה. וכן מפורש בירושלמי פ"ה ה"ב, ד' ע"ד: רגלה מכור' לך, מכרה חצייה, רגלה שנייה מכורה לך, מכר חצי חצייה, כלומר, שלא מכרה אלא למלאכה. ועיין במה"פ שם, ד"ה במועד. ולהלן ערכין פ"ג סה"ט ואילך: ראשו של חמור זה מכור לך משלימין ביניהן. ראשה של פרה זו מכור לך, לא מכר אלא ראשה וכו'. ובבבלי שם ד' ב' פירשו את ההבדל: דהא מיזדבן רישא דתורא בבי טבחא. והוא כמו שפירשנו.