תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז:כ

191. נתנו לפדיון בנו, לבעל חובו וכו'. רמב"ן, הובא בשטמ"ק ע"ט סע"א. ועיין להלן.

291-92. הגביהו ונתנו לפדיון בנו וכו'. רמב"ן הנ"ל, תוספות ע"ט א', ד"ה נתנו, רבינו ישעיה בשטמ"ק שם, ד"ה נתנו, או"ז ב"ק סי' שט"ו, כ"ה ע"ב, והסתייעו הראשונים הנ"ל מכאן שהבבא במשנתנו (פ"ז מ"ו) "נתנו לבכורות בנו" וכו', כוונתה, אם הגנב נתנו וכו', 63 ולא כפירוש ראשון שברש"י שבעה"ב נתנו. כי מה שייך "הגביהו" אצל בעה"ב, והרי הוא ברשותו. ועיין בירושלמי פ"ז ה"ט, ו' ע"א, במפרשים שם ובח"ד כאן. אבל עיין ההגהה בנתיבות ירושלים, ולפיה אינו עניין לכאן.

392. מה שעשה עשוי. כלומר, וחייב בתשלומי ד' וה'. אבל בוודאי שלא יצא ידי חובתו, שהרי לא ידעו הבעלים, ולא נתייאשו, אלא שמ"מ מועילים מעשיו שיתחייב ד' וה', כרב נחמן ור' יוחנן בבבלי ס"ח א'-ב'.

492-93. היה עומד ברשות הרבים, וטבח, ומכר, אין משלם אלא קרן. ופירש רבינו ברוך, 64 הביאו בס' הנר לר"ז אגמאתי, 32 ע"ב. מפני שהוא גזלן ולא גנב, ורמז לבבלי ע"ט ב'. ובח"ד פירש שפטור מכפל מפני שאין כאן קניין, וחייב קרן על המכירה. 65 אם אי אפשר להחזיר את הבהמה. וכן משמע מלשון הירושלמי פ"ז ה"ה, ו' ע"א: ראו אותו שוחט שור שחור ביער וכו', חש לומר שמא ראוהו רבוץ וכו'. וכן בירושלמי סוף שבועות: תיפתר בששחטו רבוץ. ויש טביחה בלא מכירה (צ"ל: גניבה) 66 כמו שהגיה לנכון בנוע"י וביפה עינים. וכו'. ומכאן שאם שוחט שור רבוץ פטור משום שאין כאן קניין. ועיין בבבלי הנ"ל. ועיין להלן פ"ח ה"א, שורה 3, ד"ה או שמכרו, ה"ג שורה 13, ד"ה בשוק.