תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט:כז
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 9:27
Open in the reader →180. הכהו על מוחו וכו'. כלומר, אעפ"י שלא הכהו לא על עינו ולא כנגד עינו, יצא לחרות.
281. על עיניו ויצאו בנות מלך וסימא את עינו וכו'. וכ"ה בכי"ע. אבל בד חסרות המלים "על עיניו", ולפי זה דבוקה בבא זו לרישא: וירדו מים וחיפו את עיניו ויצאו בנות מלך, כלומר, ע"י המים שחיפו את עיניו. וכנראה שהנכון כלפנינו, כלומר, ע"י ההכאה יצאו בנות מלך, אם סימא את עיניו יצא לחרות, ולפנינו שתי הלכות. הראשונה שאעפ"י שלא הכה על עיניו ממש, והשנייה אעפ"י שלא נסתמא ע"י ההכאה ממש, עיין להלן. ומוצא של המלה "בת מלך", לא נתברר לי. ועיין מ"ש קרויס בתוספות ערוך השלם, עמ' ק"י, ערך בת חורין וערך בת מלך, ובספרות שציין שם. ובמילון ערבי למלים בתוספתא (עיין מ"ש במבוא לח"ו עמ' ט"ו): בנת מלח צבי (ובין השורות תלויה עוד יו"ד, כלומר, קרי: צביי) אלעין. וכל המפרשים הסמיכוה ל"בת מלך" שבבבלי שבת ק"ט א', ומשמע משם שהיא רוח רעה השורה על העין, ולא בארו כלל מה עניינה לנדון שלפנינו, או שראו סתירה מכאן. ברם אצל הקדמונים היתה רווחת אמונה שלפעמים אין בידי ההכאה כדי להזיק, או להמית, אבל מזיקים משתמשים בהזדמנות של ההכאה ומשלימים את הנזק עד הסוף. וכן אמרו במדרש איכה רבה פ"א, ג', הוצ' בובר עמ' 64: והא מזיקא קאי[ם] בתרך טעין קטיא דפרזלא ואת מחי בהדא, והוא מחי ליה בההיא, ומת. וכע"ז גם במדרש במ"ר נשא פי"ב, ג'. ומלמדת התוספתא בסיפא שהעבד יצא לחרות, אעפ"י שלא נסתמא אלא על ידי בנות מלך שהופיעו בשעת ההכאה. אבל קשה להניח שאמונה זו היתה רווחת גם בא"י, והשתמשו בה הלכה למעשה.
381-82. הכהו על עינו וכהת וכו'. בבלי קידושין כ"ד ב'. ועיין מכילתא ומכילתא דרשב"י שהעתקנו לעיל שורה 78, ד"ה ובמכילתא הנ"ל.
483. היתה עינו כהה וסימאה וכו'. בבלי הנ"ל.