תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט:ד

112. עלו בו צמחין מחמת המכה ונסתרה המכה חייב לרפותו וכו'. וכן בבבלי פ"ה א'. ובמשנתנו פ"ח מ"א: עלו בו צמחים, 13 כלומר, אבעבועות (עיין חולין מ"ח א'), או חטטין, עיין בבלי סנהדרין ק"א א'. אם מחמת המכה חייב, כלומר, אפילו עלו בו שלא במקום המכה חייב לרפאותו. וכן בפי' רבינו יהונתן, עמ' 234: חייב נמי לרפאת נגע אחר שנולד שם מחמת המכה הראשונה. וכן מפורש במכילתא משפטים ספ"ו, עמ' 271: עלו בו צמחים סביבות המכה, אם מחמת המכה חייב לרפאתו וכו'. וכאן, וכן בברייתא שבבלי הנ"ל, מפורש שאם עלו בו צמחים מחמת המכה וע"י כך נסתרה 14 כלומר, חזרה, כפירוש המאירי במשנתנו, עמ' 237: "ולשון סתירה הוא עניין חזרת המכה לקדמותה". וכן בלשון המקרא (שמואל א' ה', ט'): וישתרו להם עפלים, והיינו נפרצו להם עפלים. המכה, חייב בריפוי. ובירושלמי פ"ח ה"ב, ו' ע"ב: ר' ירמיה בעי 15 כידוע, המלה "בעי" בירושלמי היא לאו דווקא שאלה, אלא מימרא, דרשה, או מעין זה, עיין במבוא הירושלמי לר"ז פרנקל ט' ע"ב ואילך. וכן בריש הפתיחה להר"ש סיריליאו: יש בעי שאינה שאלה דמספקא ליה וכו'. ואף לפנינו הכוונה שר' ירמיה דרש והביא ראייה לדבריו. עלו בו צמחין סביבות המכה (כלשון המכילתא הנ"ל) ונסתרה (כלומר, ונפרצה המכה), מחמת המכה הוא, 16 כ"ה בשרי"ר. ולפנינו בטעות: מהו (כאילו יש כאן שאלה). מן מה דכתיב ורפא ירפא שאם עבר על דבר רופא פטור, 17 כ"ה בשרי"ר, ולפנינו נשמטה מלה זו. תני חורן ורפא ירפא שאם עלו גרגותני חייב לרפותו. 18 עיין יש"ש פ"ח סוף סי' ט', וכדבריו מפורש כאן. תני ר' יוסי בי ר' יודן או' עלו בו צמחים סביבות המכה אע"פ שנסתרה המכה חייב לרפותו ואין חייב ליתן לו דמי שבתו. ר' שמעון בן לקיש (כ"ה בכיר"ז ובשרי"ר) או' חידוש חידש הכתוב בפרשה הזאת שיתן לו שבת וריפוי, רק שבתו יתן ורפא ירפא. 19 נראה שדברי רשב"ל עונים על סוף משנתנו: חיתה ונסתרח, חיתה ונסתרה, חייב לרפותו. וכמו שאמרו במכילתא (משפטים פ"ו, עמ' 271): שאם נתרפא וחזר, ונתרפא וחזר, אפי' ארבע פעמים וחמש פעמים חייב לרפאותו, ת"ל ורפא ירפא . ובירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ג, כ"ז ע"א (ועיין בגירסת הירושלמי במקבילה בסוף נזיר): אם בשאמדוהו למיתה, בדא כתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא. ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש חידוש מקרא הוא שיתן. והחידוש הוא שמשלם ממון אפילו באמדוהו למיתה (עיין תוספות סנהדרין ע"ח ב', ד"ה בשלמא. ועיין במכילתא הנ"ל, עמ' 270, ומכילתא דרשב"י, עמ' 175), ואף כאן חידוש הוא שיתן, אעפ"י שכבר חיתה המכה. ועיין מ"ש להלן, שורה 18–19, ד"ה אמדוהו למיתה והיקל. ור' ירמיה מוכיח מדברי ר' יוסי בר' יהודה שאם עלו בו צמחים סביבות המכה, ואח"כ נסתרה המכה, מחמת המכה הוא, ולא להפך (שהמכה באה מחמת הצמחים) שהרי חייב בריפוי. ולפי זה מפורש גם בירושלמי שאינו חייב לרפאותו אלא דווקא אם עלו בו צמחים מחמת המכה, אבל אם עלו בו שלא מחמת המכה פטור גם מן הריפוי, כשיטת משנתנו, תוספתא כאן, המכילתא והברייתא שבבבלי. ברם שיטה משונה במדרש הגדול משפטים כ"א, י"ט, הוצ' מרגליות, עמ' תע"ז (וקרוב לוודאי שהוא ממכילתא דרשב"י): עלו בו צמחין מחמת המכה ונסתרה המכה חייב לרפאתו וליתן לו שבתו (כת"ק שלנו), שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ופטור ליתן לו שבתו, דכתיב רק שבתו, שבתו ולא שבת שבתו. וכבר העירו שכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה' חובל ומזיק הי"ט: עלו בו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו, ואינו נותן לו דמי שבתו. והשיג עליו הראב"ד במקומו, וכמה מן הראשונים והאחרונים. ועיין מה שהאריך בזה הרמ"מ כשר במילואים למשפטים, כרך י"ז, עמ' רנ"ה, וכל הפירושים דחוקים, ועדיין צע"ג בדבר.

213. שלא מחמת המכה, או שעבר על דברי הרופא וכו'. בבבלי פ"ה א' מפרש "שלא מחמת המכה" פירושו "שעבר על דברי הרופא", ובתוספתא פירושו שעלו בו צמחים מן הצדדין ולא נסתרה המכה, עיין בירושלמי שהבאנו לעיל, ולפנינו שתי הלכות. ועיין בלשונו של רבינו יהונתן, ריש עמ' 235.

313-14. ר' יהודה אומ' אפי' עלו בו צמחין מחמת המכה וכו'. בבלי פ"ה א', ועיין ירושלמי פ"ח ה"ב, ו' ע"ב, והעתקנו אותו לעיל בסמוך, ד"ה ובירושלמי. ובבבלי שם פירשו שאגד את המכה והדקה יותר מדאי, ולפיכך פוטר ר' יהודה מריפוי, וחכמים מחייבין. אבל בא"י לא נחתו כלל לחילוק זה, ור' יהודה פוטר בצמחין, משום שיש כאן שבת דשבת.

415. וחכמים או' כל שחייב לרפותו חייב ליתן לו שבתו וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע חסרה בבא זו. ובבבלי הנ"ל הסדר הפוך: כל שחייב בשבת חייב בריפוי וכו', והם מקילים מר' יהודה, והמזיק פטור מן הכל. ולגירסא שלפנינו רבנן בתראי הם כת"ק אלא שמפרשים יותר.