תוספתא כפשוטה על ביצה א:י

132-33. זימן בתוך הקן ומצא לפניה אסורין, על פתחה מותרין. וכ"ה בד ובכי"ל. וכן מעתיק בשם התוספתא בחי' הרשב"א י"א רע"א. וכן בעבודת הקודש שלו ש"ה סי' ג', מ"ו ע"ב: מצאן על פתח הקן מותרין, כאלו מצאן בתוך הקן. וכן מעתיק בבית הבחירה למאירי, עמ' 62, ומוסיף: וכן היא בתוספתא בפירוש. ובמשנתנו פ"א מ"ד: בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים. ופירש"י: ובתוך הקן לא מצא כלום. ובבבלי י"א א' פירש אביי לפני הקן בדף, כלומר שמצא בדף הבולט חוץ למחיצה של כל קן וקן, והוא מקיף כמה קנים, ולפיכך יש לחשוש שמא בא מקן אחר, אפילו למ"ד רוב וקרוב הלך אחר קרוב, שהרי כולם קרובים הם. ורבא העמידה בשני קנין זה למעלה מזה, וזימן באחד ולא זימן בשני וכו'. ובכי"ע: זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן ועל פתחה מותרין. וגירסא זו בוודאי משובשת. ואפשר שיש כאן פיסקא קטועה ממשנתנו "זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן", כרגיל בתוספתא, עיין מ"ש לעיל ח"א ריש עמ' 6, ח"ב, עמ' 552, שו' 16–17, שם עמ' 653, ועוד בכ"מ. ומוסיפה התוספתא: ועל פתחה מותרין. ובאו"ז ח"ב ה' יו"ט סי' של"ד, ע"א ע"ג: ודוקא שמצא לפני הקן על הדף אסורין, אבל מצא על פתחה של הקן מותרין, כדתניא בתוספתא דפרקין זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן על פתחה מותרים. ואפשר שכן צ"ל גם בכי"ע: על, במקום "ועל". אבל יותר נראה שהנכון הוא כמו שפרשנו בכי"ע, ובאו"ז "מתוקן". ובהגהות הרמ"א או"ח סי' תצ"ז ס"ק י"ד פסק ע"פ האו"ז. וכבר ראינו לעיל שכן פסקו גם הרשב"א והמאירי.

233-34. אמ' ר' שמעון בן לעזר מודים בית שמיי ובית הלל שאם זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן שהן אסורין. וכע"ז בד, בכי"ל ובבבלי כ"ה א'. ובכי"ע: לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על שזימן בתוך הקן וכו'. וכ"ה בשם התוספתא באו"ז הנ"ל. ופירושו ששניהם מודים שיוני שובך צריכים זימון, ואינן נחשבות כעופות הבית, ולא נחלקו לעיל (ובמשנתנו) אלא כיצד מזמין.

334-35. במי דברים אמורים ביוני שובך ויוני עליה וכו'. או"ז הנ"ל, בבלי הנ"ל, רי"ף פ"א סי' תתנ"ט. ועיין מ"ש על כל העופות הללו לעיל שבת פי"ב, שו' 10–11 ואילך. וכולם אינם ברשותו, עיין להלן חולין פ"י הי"ג ובמקבילות. ועל הצורה "במי דברים וכו'", עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 227, הערה 14.

436. ויונים חדסיות וכו'. עיין מ"ש לעיל שבת הנ"ל, שו' 12.

536-37. וחיה שקיננה בפרדיס צריכה זימון וכו'. וכ"ה באו"ז הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: וחיה שקננה בפרדס מותרין ואין צריכין זימון. אבל לעיל שם שנו: והתניא חיה שקיננה בפרדס צריכה לזמן וכו', וזו עדות שהעידו מפי שמעיה ואבטליון. ותירצו בבבלי שם שהכוונה לפרדס שאינו סמוך לעיר. ודווקא בוולדה מועיל זימון שאינו יכול לברוח, אבל בחיה עצמה אפילו זימון אינו מועיל שהיא יכולה לברוח ומחוסרת צידה. ועיין בר"מ פ"ב מה' יו"ט סה"ז ובבית הבחירה למאירי, עמ' 151, ובשו"ע או"ח סי' תצ"ז ס"ק ח'. ובשטמ"ק כתב בשם הריטב"א שסמוך לעיר הוא בתוך עיבורה של עיר, עיי"ש.

637-39. אמ' ר' שמעון בן לעזר מודים בית שמיי ובית הלל שמסלקין את התריסין ביום טוב, על מה נחלקו על החזירה וכו'. במשנתנו פ"א מ"ה: בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין ביום טוב, ובית הלל מתירין אף להחזיר. ובבבלי י"א ב': מאי תריסין? אמר עולא תריסי חנויות. ופירש"י: תריסין. דלתות (בפיה"מ להר"מ: תריסין הם הנסרים). חנויות. כמו תיבות הן ועומדות בשוק, ואינן מחוברות לקרקע. ופירשו בבבלי ובירושלמי שהתירו לסלק את התריסין, אעפ"י שנראה כסותר בניין, משום שמחת יו"ט שיוכל להוציא משם צרכי מזון, והתירו חזירתן מפני פתיחתן, שאם לא תתיר לו להחזיר אף הוא לא יפתח, ונמצא ממעט בשמחת יו"ט. ועיין אוה"ג, עמ' 12, עיטור ה' יו"ט מחלוקת ח', קמ"ד ע"ג ואילך, ובהערות רמא"י שם, בית הבחירה למאירי, עמ' 66 ואילך. ועיין לעיל שבת פי"ד, שו' 7, ומש"ש. והברייתא שלנו הובאה בבבלי י"א ב', והיא כעין הברייתא לעיל, שו' 24 ואילך, ושתיהן לא הובאו בירושלמי כלל. וסדר התוספתא הוא כסדר ההלכות במשנתנו בהוצ' המשניות, וכפי שמוכח מסידור המשא והמתן בירושלמי, אבל במשנה שבבבלי ומסידור המשא והמתן שם (בהוצאות שלפנינו) מוכח שלפניהם היה הסדר: אין נותנין את העלי וכו', אין נותנין את העור וכו', ב"ש אומרים אין מסלקין וכו', עיין במבוא לנוה"מ של מהרי"ן אפשטין, עמ' 1003.