תוספתא כפשוטה על ביצה א:כ

173. המולל מלילות מערב שבת מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון וכו'. לעיל שבת ספי"ד, שו' 55–56, ד"ה המולל, עיין מש"ש, ובבבלי י"ב ב': המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח מיד ליד ואוכל וכו'. וברש"י שם: מלילות של חטין שמולל בידיו כשהן רכות (שמוציא את הזרע ע"י כך). גבי שבת גרסינן מיד ליד , וגבי יום טוב (להלן בסיפא) גרסינן על יד על יד. מיד ליד שלא כדרך חול (כלומר, ביד אחת, עיין בבלי י"ד רע"א) וכו', על יד על יד, מעט, מעט. ובבבלי י"ג ב': המולל מלילות של חטים מנפח על יד על יד ואוכל. ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב, א"ר אלעזר וכן לשבת וכו' כיצד מולל וכו' מנפח מקשרי אצבעותיו ולמעלה. ופירש הרי"ף בשבת פי"ח סי' תע"ח (וכן מוכח מפסק הר"מ פכ"א מה' שבת הי"ד) שהכוונה לשבת. 59 ועיין בחי' הרשב"א כאן י"ב ב' ד"ה ואיידי שפירש שמלילה ממש (כלומר פרוק האוכל מן הקש) אסורה בשבת, ולא התירו (בבבלי שבת קכ"ה א') אלא רכוך בעלמא. וכ"ה בעבוה"ק שלו שער א' אות ו', ל"ח רע"ב, וכן במרדכי כאן פ"א סי' תרס"א, ומהם בשאר מפרשים. ולפ"ז נקטו כאן "מערב שבת" להיותה דומיא דיו"ט שמולל בלי שינוי, הואיל וכבר הסיר את האוכל מן הקליפה בערב שבת, עיין במלחמות ובחי' בנו של הרמב"ן שנביא להלן. אבל כמה מן הראשונים חולקים וסוברים שהשאלה בבבלי היא על מלילה ביו"ט, ובשבת אסור למלול אפילו ע"י שינוי. עיין ברש"י ובתוספות י"ג ב' ד"ה כיצד מולל ומ"ש לעיל שבת פי"ד, שו' 46–47, ד"ה ולעצם העניין. ונקטו כאן מערב שבת בדווקא, שכבר מללו מערב שבת. ועיין מ"ש על ניפוח לעיל שבת הנ"ל, שו' 55–56, ד"ה ואשר למנפח.

274. המולל מלילות מערב יום טוב מנפח בקנון וכו'. וכ"ה לעיל שבת ספי"ד, שו' 56–57 הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: מערב יום טוב למחר מנפח יד על יד ואוכל אפילו בקנון וכו'. ועיין מ"ש לעיל שבת פט"ז הערה 5. ואמרו שם שנקטו "מערב יום טוב" אגב הרישא ששנו בה מערב שבת. ובתוספתא בבבא זו לא נזכר "על יד על יד" בשום נוסח לא כאן ולא בשבת הנ"ל.

375-76. המולל מלילות בשבת מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי. כ"ה בד, ובכי"ו נשמט "על יד" בטעות. וכן במלחמות להרמב"ן שבת ספי"ח: ומצאתי בתוספתא דמס' יו"ט דקתני להו לכולהו, המולל מלילות מערב שבת והמולל מלילות מערב יום טוב, והמולל מלילות בשבת מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בתמחוי ולא בקנון. וכן מעתיק בנו של הרמב"ן כאן י"ג סע"ב, ברשב"א ובמיוחס להריטב"א בשבת קכ"ח א'. ועיין במגיד משנה פכ"א מה' שבת הי"ד. וכבר העירותי על כ"ז בתס"ר, סוף עמ' 204. ורבותינו הנ"ל הביאו מכאן ראייה מפורשת לשיטת הרי"ף (והר"מ) שאף בשבת מותר למלול ע"י שינוי. ובאמת ברייתא זו קשה היא, שהרי היא חזרה על מה ששנינו לעיל, שו' 73, אלא ששם נשנה "מערב שבת" וכאן "בשבת", ועלינו להדחק ולפרש שברישא מדברים במלילה שלא ע"י שינוי דומיא דיו"ט (לשיטת הרי"ף והר"מ), וכאן ע"י שינוי (בראשי אצבעותיו), כפירוש הרמב"ן, אעפ"י שנשנית בשני המקומות באותה לשון עצמה. ברם בכי"ע ובכי"ל חסרה בבא זו, וכן איננה בשבת ספי"ד הנ"ל בשום נוסח, ולא היתה שם גם לפני הראשונים הנ"ל (שאלמלא כן לא היו מביאים אותה מביצה). וברור שלא היתה לפני כמה מן הראשונים שחולקים על הרי"ף והר"מ, שלא זכרוה ולא אמרו עליה שהיא משובשת. 60 או שמדברים כאן בסיאה ואיזוב וקורנית דווקא, עיין בבעל המאור בשבת שם. ואף הראב"ד שלא השיג על הר"מ, וסובר כמותו שאף בשבת מותר ע"י שינוי (עיין בפ' תלמיד הרמב"ן כאן, עמ' 42), וברייתא זו מסייעת לו, אף לפניו לא היתה בבא זו בתוספתא, כפי שמוכח מפירושו ל"ערב שבת" שבברייתא בבבלי כאן י"ב ב', שבאר: להכי קתני מערב שבת, משום דקתני אבל לא בקנון ולא בתמחוי, ואי במולל בשבת לא שייך ביה קנון ותמחוי, שהרי מולל ואוכל בראשי אצבעות (מלחמות הנ"ל), והרי כאן מפורש שלא כדבריו. וכנראה שיש כאן נוסחא כפולה, ואחת שנתה "בשבת" והשניה "בערב שבת", והכניסו לכאן את שתיהן.