תוספתא כפשוטה על ביצה א:ו

116. אין ספיקה דוחה את יום טוב. כמפורש במשנת שבת פי"ט מ"ה. 37 עיין בתוספות שם קל"ה א' ד"ה ולא. ואם נפרש גם כאן שהכוונה ב"ספיקה" לאנדרוגינוס הרי יש כאן הקבלה גמורה ל"ספיקן" שלהלן שו' 18, שפירושן ספק איש ספק אשה, כפירוש הירושלמי והבבלי שם. אבל ברור שהתלמודים לא פירשו כן בבבא זו, שאם לא כן הרי הפירוש מבואר מאליו בסיפא (שו' 18), ואין שום מקום לקושיא. ואפשר שלפי התירוץ והמסקנא בירושלמי ובבבלי מותר לפרש גם את הרישא מעין הסיפא. ועיין מ"ש לעיל שבת פט"ו, שו' 75–76, סד"ה מה להלן. ועיין ערכין פ"ב מ"ב.

2כסוי הדם שאין ודאה דוחה את השבת. כלומר, כששחט לחולה שיש בו סכנה, כמו שפירשו בירושלמי ובבבלי חולין הנ"ל. ופירשו בתוספות חולין פ"ד ב' ד"ה כסוי, שאין מכסין אפילו אם הזמינו לכך. ובר"ן רפ"ו שם: לפי שרצו חכמים לעשות היכר שיום זה הוא אסור בשחיטה, ולפיכך לא רצו להתיר אלא מה שהוא צרכו של חולה בלבד, דהיינו שחיטה, ולא כיסוי הדם.

316-17. אינו דין שלא יהא ספיקו דוחה את יום טוב. כלומר, משום היכר צריך לגזור עליו שלא יבואו להתיר את חלבו, ועיין בתוספות הנ"ל.