תוספתא כפשוטה על ביצה א:ז

117-18. שופרות שבגבולין יוכיחו שאין ודאן דוחה את השבת. יפה פירש בתוספות בכורים שהתוספתא מתפרשת יפה לשיטת הירושלמי שבגבולין אין שופר בשבת מדאורייתא, כמפורש בר"ה פ"ד ה"א, נ"ט ע"ב (ובמקבילות שבמדרשי א"י, עיין אהצו"י ר"ה, עמ' 43), שהרי בירושלמי לא נזכרה כלל גזירה דרבה (עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 278). ועיי"ש בתוספות בכורים לר"ה פ"ב, ס"ח ע"ב.

218. וספיקן דוחה את יום טוב. פירשו בירושלמי כאן הנ"ל ובבבלי חולין פ"ה רע"א, שהכוונה לספק איש ספק אשה, 38 בירושלמי: באנדרוגינוס שתקע. ואנו נקטנו בלשון הבבלי, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 845, שו' 42. עיין מ"ש להלן ר"ה פ"ב, שו' 18–19. ועיין בבלי שם שהשיבו: ור' יוסי לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה.

320. השיב ר' לעזר בנו של ר' ליעזר הקפר וכו'. וכ"ה להלן חולין פ"ו בכל הנוסחאות (ונוסחת צוקרמנדל שם בדויה), וכ"ה בירושלמי כאן. ובבבלי חולין פ"ד ב' הנ"ל: השיב ר' אלעזר הקפר בריבי. וכבר פירשנו בכ"מ ש"בריבי" פירושו בן גדולים.

421. שאין ודאה דוחה את לילי יום טוב. בבבלי הנ"ל: מה למילה שכן אינה נוהגת בלילי ימים טובים. ובים יששכר כאן: כלומר, אינה נוהגת בלילות כבימים. וכס"ז בשבת קל"א ב'. (חזון יחזקאל).

522. וודאו דוחה את יום טוב. צ"ל: את [לילי] יום טוב, כגי' ד וכי"ע. וכ"ה בירושלמי ובמקבילה שבחולין בד, בכי"ל ובכי"ו.

623. אמ' ר' אבא זה אחד מן הדברים שהיה ר' חייה אומ' וכו'. וכ"ה ("ר' אבא") להלן חולין בד ובכי"ל, ובבבלי הנ"ל. ובכי"ו שם: אמ' ר' אבהו. ובירושלמי הנ"ל: אמר ר' אבין זה אחד מארבעה דברים שהיה ר' חייה הגדול אומר וכו'. ובשרי"ר, עמ' 163: א"ר אביי וכו'. ולהלן בחולין פ"ו הנ"ל בד ובכי"ו: שהיה ר' אחייה וכו'. וכן ברש"י כת"י לחולין הנ"ל (עיין דק"ס שם, קי"ד ע"א, סוף הערה פ'), אבל בתוספתא שם בכי"ל: ר' חייא , וכן מוכח בירושלמי הנ"ל: ר' חייה הגדול , וכ"ה בשרי"ר, עמ' 163, ועמ' 165, ובעל כרחינו אנו אומרים שהוא ר' חייה רבה, ואין לומר כאן "ר' חייא לחוד ור' אחייא לחוד" (בבלי מו"ק כ' ב'). ולפ"ז אף ר' אבא כאן הוא רב.

724. והשיב ר' לעזר. וכ"ה להלן בחולין הנ"ל. ובד ובכי"ל שם: ר' אלעזר. וכע"ז בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ונוסח צוקרמנדל בחולין שם: והשיבו ר' חייא, היא טעות הדפוס של הדפוסים החדשים של התוספתא (לחולין אין כי"ע).