תוספתא כפשוטה על ביצה א:ח

124-25. אמ' ר' שמעון בן לעזר מודים בית שמיי ובית הלל שמוליכין את הסולם וכו'. במשנתנו פ"א מ"ג: בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסלם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון. ובית הלל מתירין. ועליה נחלק ר"ש בן אלעזר ואמר שבהולכה כולם מתירין, משום שמחת יו"ט, ולא נחלקו אלא בחזירה, שב"ה מתירין, משום שאם לא תתיר לו להחזיר אף הוא לא יטול (שיפחד להניח את הסולם במקומו, שלא תקפוץ הנמייה), ונמצא ממעט בשמחת יו"ט. ובבבלי ט' א' נחלקו אם המחלוקת במשנתנו היא בר"ה, או ברשות היחיד, והאיסור הוא משום שיאמרו להטיח גגו הוא צריך. ולהלן שם ט' ב' הביאו את התוספתא שלנו, ואמרו שם: מתניתין (כלומר, משנתנו הנ"ל) דלא כי האי תנא, ופירש"י: מתניתין דקתני בהולכת סולם פליגי לאו כי האי תנא דקתני בהולכה מודו, מפני שצורך י"ט היא. ועיין במהרש"א, מהר"מ ומהר"מ שיף ט' רע"ב. ובשיטת הריב"ב על הרי"ף, ה' ע"א, הבין בדעת הרי"ף שאף למשנתנו נחלקו בחזירה, והלכה כב"ה, אבל בראבי"ה ח"ב סי' תשל"א, עמ' 432, בחידושי המאירי ובבית הבחירה שלו ט' רע"ב, מפורש שלדעת משנתנו אף ב"ה אוסרים את החזירה, משום שאין כאן פסידא כלל, והכוונה, כנראה, שיכול להשליכו לארץ, וכבר אין חשש נמיה. ועיין בשער המלך פ"ד מה' יו"ט הי"ב ובצל"ח בסוגיין. ובירושלמי לא נזכרה הברייתא שלנו כלל. ועיין מ"ש להלן.

226-27. ר' יהודה או' עזריה או' מטלטלין את הסולם. וכ"ה בד, בכי"ע ובכי"ל. ובגליון כי"ו: אין, כלומר, אין מטלטלין את הסולם. ובבבלי ט' ב' הנ"ל: אמר ר' יהודה במה דברים אמורים וכו', ואין זכר לדברי עזריה (כנראה, אביו של ר' אלעזר בן עזריה). וקשה לקבל את גירסת הגליון של כי"ו נגד כל הנוסחאות. ופירושו שעזריה שנה את משנת ב"ה סתם שמותר לטלטל את הסולם ביום טוב. ואח"כ מפרש באיזה סולם התירו.

327-28. במי דברים אמורים בסולם של שובך אבל בסולם של עליה אסור לטלטל אפי' בעלייה. כ"ה ("אסור") בד, בכי"ע ובכי"ל, וכן יוצא משני התלמודים. ובכי"ו בטעות: מותר. והכתיב "במי" דברים אמורים בברייתא שלנו, גם בשרי"ר, עמ' 166, ועמ' 167. ועיין לעיל ח"א, עמ' 227, הערה 14. ומתוך סוגיית הבבלי מוכח שעיקר השאלה היא בסולם עצמו, וב"ש אוסרים בסולם של שובך אפילו אם מוליכו לשובך ליטול משם גוזלים שהזמינם ליו"ט, כלומר לצורך היתר, משום שמא יאמרו להטיח גגו הוא צריך. ולאיכא דאמרי שם (ט' א') ברשות הרבים אפילו לב"ה אסור. ובסולם של עלייה דברי הכל אסור, אפילו לעלות בו לשובך. ומתוך התוספתא כאן מוכח שהטעם הוא משום מוקצה, משום שסתם סולם של שובך [תיקונים והוספות: צ"ל סולם של עלייה], הוא סולם צורי, וכובדו קובעו, ואין מטלטלין אותו אפילו בעלייה עצמה, ומכל שכן שאין מוליכין אותו, ועיין בטאו"ח סי' תקי"ח ובעבודת הקודש להרשב"א שער ה' סוף סי' ג', מ"ז רע"א. והוא כפירוש הר"ח בעירובין ע"ז ב' (סולם צורי שהוא כבד ואינו ניטל בשבת ממקום למקום), וכפי שהבין את דבריו ברשב"א שם, וכן פירש הראב"ד, עיין ברשב"א ובמאירי שם. וכן פירש מדעתו בראשון לציון להגר"ח ן' עטר כאן במקומו, וכן פסק הר"מ בפכ"ו מה' שבת ה"ז, כמו שהעירו המפרשים בתוספתא כאן. והוא שלא כדעת התוספות כאן ט' ב' ד"ה מאי, ועירובין שם ד"ה א"ה, שלת"ק שרי. ועיין מ"ש לעיל עירובין פ"ו, שו' 51, ד"ה ובסולם הצורי. ובבבלי ט' ב' הביא את כל הברייתא שלנו (חוץ מדברי עזריה). אבל בירושלמי פ"א ה"ד, ס' ע"ג: יהודה בר' חייה נפק לברא שאלון ליה סולם של עלייה מהו, אמר לון שרי, כד דאתא גבי אבוה אמר ליה מה מעשה בא לידיך? אמר היתרתי להן סולם של עלייה. ואקים תניי קומוי ותנא במה דברים אמורים בסולם של שובך. אבל בסולם של עלייה אסור. מה בין סולם של שובך, מה בין סולם של עלייה ? אמר ר' יעקב בר אחא סולם של שובך אם עשה הוא מלאכתו מאתמול כחישין הן, סולם של עלייה יכול הוא לעשות מלאכתו מאתמול. אמר ר' יוסה בי ר' בון סולם של שובך יכול הוא לעמוד עליו ולעשות מלאכתו. סולם של עלייה אינו יכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו. סולם של שובך שהוא עולה בו לעלייה? סולם של עלייה שהוא עולה בו לשובך ? וכע"ז הוא בשרי"ר, עמ' 166, ועמ' 167 (ובאו"ז ח"ב סי' של"ד, ע"א ע"ג, לקוי בחסר ע"י הדומות). ולפי הסיגנון הרגיל בירושלמי ברור שסוף הדברים היא שאלה, כלומר, מה דינו של סולם של שובך שרוצה לעלות בו לעלייה, ומה דינו של סולם של עלייה שרוצה לעלות בו לשובך אם התירו לטלטלו משום שמחת יו"ט. ומכאן שר' יהודה בר' חייה התיר לטלטל סולם של עלייה לעלייה, כדי ליטול ממנה יונים, או פירות 39 עיין ירושלמי ב"מ פ"י סה"ב, י"ב ע"ג. וכן היו רגילים להחזיק חטים בעלייה, כפי שמוכח בכ"מ. ועיין לעיל תרומות פ"ו הי"ב ועוד. לצורך יו"ט, ופירש את משנתנו שסולם של שובך לאו דווקא, ושלא כפירוש הבבלי ט' ב', שהרי בירושלמי לא הביאו כלל את המשך הבבלי. והברייתא שלנו מפרשת את משנתנו, ולא את דברי רשב"א שלא הובאו כלל בירושלמי. ועיין ר"ח ט' ב', ותמוה שר' יהודה יפרש את דברי ר' שמעון בן אלעזר. ועיין צל"ח ט' ב' ד"ה ור"י, עיי"ש היטב. ולא עוד אלא שמדברי הירושלמי מוכח שלא התירו אלא להוליך את הסולם לשובך ביום טוב, מפני שלא היה יכול להוציא משם את הגוזלות מערב יו"ט שלא יכחשו בביתו, ומוטב שימצאו במקום רבייתם עד השחיטה, מה שאין כן בפירות שהיה יכול להוציאם מעלייתו מערב יום טוב. ולר' יוסי בר' בון בירושלמי הטעם הוא שבסולם של שובך הוא עומד על הסולם ומוציא את הגוזלים מן השובך, וכולם רואים שאינו עושה מלאכת איסור, אבל בסולם של עלייה אינו יכול לעמוד על הסולם ולהוציא מה שמוציא, אלא נכנס לפנים, ויחשדו בו שעלה לעלייה לעשות שם מלאכת איסור ביום טוב. והשאלה שאח"כ בירושלמי היא לר' יעקב בר אחא שאינו חושש משום חשד, מהו להוליך סולם של שובך לעלייה, שהרי סולם זה מותר לטלטל, אם גזרו עליו, משום שהיה יכול להוציא את הפירות מאתמול. ולהפך מה דינו של סולם של עלייה לשובך. והכל הוא שלא כשיטת הבבלי.

428. ר' דוסה אומ' מטין אותו מחלון לחלון. בירושלמי אין זכר מברייתא זו, ולפי שיטתו שהעתקנו לעיל, פירושו כפשוטו, שר' דוסא התיר בסולם של עלייה שעמד על יד השובך להטות אותו מחלון לחלון, כמו שסבר ר' יהודה ברבי (=בר' חייא) לפי הבבלי ט' ב', עיין במשנתנו כאן הנ"ל. אבל בבבלי שם הסיקו לפי שיטתם שר' דוסא מחמיר אפילו בסולם של שובך עיי"ש.

529. אף מדדין בו. וכ"ה גם בכי"ע. ואצל צוק' בטעות: אין מדדין וכו'. ופירש"י: אם החלון רחוק, ואין ראש הסולם מגיע שם בהטייה, מדדין רגליו של סולם מעט מעט. ולפ"ז יש כאן טילטול ע"י שינוי. וכן אמרו בירושלמי שבת ספי"ז, ט"ז ע"ב, עירובין פ"י ה"י, כ"ו ע"ג: מדדיהו בראשי אצבעותיו. ופירשו המפרשים שמטלטלו ע"י שינוי. ועיין ר"ח עירובין ק"ב א', והלשון שם משובשת. ועיין במאירי כאן ט' ב' ובבית הבחירה שלו, עמ' 56, והיתה לרבינו הגירסא אף מדרין, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 242.

629-30. ר' שמעון או' בית שמיי או' לא יטול אדם גוזל עד שיקשר. בית הלל או' לא יטול אדם עד שינענע. עיין מ"ש להלן בסוף דברינו בשם תוספות בכורים, והוא, כנראה, הפירוש הנכון. ובמשנתנו פ"א מ"ג: בית שמאי אומרים לא יטל אלא אם כן נענע מבעוד יום. ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל. ועיין בבלי י' א'. וכבר העיר בראבי"ה ח"ב סי' תשל"ב, עמ' 433, שבירושלמי מוכח שמחמת מוקצה אתינן עלה, שהקשו שם ממשנתנו ספ"ד: ועוד אמר ר' אליעזר, עומד אדם על המקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר, וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן. ואמרו שם שלר' אליעזר שהוא שמותי אפשר לחלק ולומר שחומר הוא בבעלי חיים, והצריכו בהם הזמנה בנענוע מערב יום טוב, אבל "מחלפה שיטתון דרבנן וכו' עוד אינון אית להון חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים", כלומר, אתמה, והרי הם מקילים בבעלי חיים ומחמירים במוקצה. ועיין בתוספות ל"ד ב' ד"ה ואומר, ובשטמ"ק שם ל"ד א'. ועיין הפירוש בראבי"ה הנ"ל. ולפי הגירסא שלפנינו, וכ"ה בשרי"ר, עמ' 168, ולהלן בירושלמי ספ"ד ובראבי"ה הנ"ל, קשה לפרש את הירושלמי אחרת ממה שפירשנו, אלא שאף כאן מחלפה שיטתון דב"ה, ויש תנא שסבר שב"ה החמירו במוקצה בספ"ד והצריכו לרשום, וכאן הצריכו לנענע, או לקשור כשיטת ר' שמעון אליבא דב"ש. ובירושלמי כאן הנ"ל מסיים: לוי מקש על שובכיה ואמר יזכה לי שובכי למחר. ומתוך דברי בעל או"ז ח"ב סי' של"ד, ע"א ע"ג, משמע שהחמיר כב"ש. ועיין בראבי"ה הנ"ל, עמ' 434. ובהגהות הגר"א העיר שהוא המעשה שבסוף חולין. ובאמת בכל כתה"י בחולין קמ"א סע"ב, קמ"ב רע"א, הגירסא היא לוי בר סיסין (עיין דק"ס שם, ר"ו ע"ב, הערה ט', והערה ל'), והוא לוי בר סיסי הוא סתם לוי שבירושלמי. אלא שבבבלי שם אמרו: אי ביום טוב בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא. ולפי הירושלמי מעשה שהיה ביום טוב היה, ולוי הזמין את כל השובך, והקיש עליו כי היכי דליתגבהו והוא הנענוע. והחמיר כשיטת ר' שמעון אליבא דב"ה בתוספתא כאן. ועיין שו"ת הרדב"ז ח"ה (ליוורנו תקע"ח) סי' ש"א קצ"ח, ופירושו בירושלמי קשה מאד. ובבבלי כ"ה א' הביא בשם ר"ש בן אלעזר את ה"י שלהלן, והמשיכו: וצפור דרור צריכה לקשר בכנפיה כדי שלא תתחלף באמה וכו' כמו בסיפא בסמוך. ולעיל שם הביאו הלכה זו של צפור דרור בשם עדות שהעידו מפי שמעיה ואבטליון. והר"מ השמיטה (עיין בראשון לציון כ"ה א'), וכן לא הביאה הרי"ף, הטור והשו"ע. והטעם, כנראה, משם שאין אנו בקיאים בצפור דרור (עיין נקודות הכסף יו"ד סי' פ"ב). אבל העיטור בה' יו"ט, מחלוקת ה', הוצ' הרמא"י, קמ"ג ע"ב, והרשב"א בעבודת הקודש ש"ה סי' ג', מ"ו ע"ב, הביאוה להלכה. ולפ"ז עניין הקשירה של גוזל בתוספתא כאן, היא הזמנה ברורה שלא תתחלף, או כדי שתהיה צידה גמורה מערב יום טוב, עיין ר"מ פ"ב מה' יו"ט ה"ה ובמגיד משנה שם, שו"ע או"ח סי' תצ"ז ס"ק ט' ובמפרשים שם, בתוספות ט' א' ד"ה אין מוליכין, בעיטור הנ"ל (ובהערות שם), בבית הבחירה למאירי סוף עמ' 59, ובפי' תלמיד הרמב"ן, עמ' 32. ובתוספות בכורים פירש שמשנתנו מדברת ביוני בית, אבל כאן הכוונה לגוזלות של הפקר (ויגיד עלי רעו, הבבא שלהלן), ולפיכך לא סגי לב"ה באמירה כ"ז שלא קנה אותם, וב"ש מחמירים ומצריכים גם קשירה. וכנראה שזהו הפירוש הנכון. 40 וכן קיבל את הפירוש (בשם תוספות בכורים) גם במנחת בכורים. ובתכלת מרדכי דחה פירוש זה משום שביוני בית אין צורך בהזמנה כלל, עיי"ש. ברם "יוני בית" לאו דווקא, והכוונה במשנתנו ליוני שובכו שאסור לאחרים ליטלן מפני גזל משום דרכי שלום (להלן סוף חולין, בבלי ב"מ ק"ב א' ובמקבילות), אבל כאן מדברים ביונים שקיננו בבורות, בשיחין ובמערות שהן הפקר גמור, כמפורש להלן בסמוך, ולפיכך צריכות קשירה לב"ש ונענוע לב"ה. ומדברים במקום שאין חשש שיפרחו משם, כגון שהקן שלהן קבוע שם, או שעדיין לא פרחו.