תוספתא כפשוטה על ביצה ב:יב

143-44. של בית רבן גמליאל לא היו זוקפין את המנורה בלילי יום טוב. וכ"ה ("בלילי יום טוב") בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: ביום טוב. וכן מעתיקים בשם התוספתא בר"ח כ"ב א', בעיטור ה' יו"ט מחל' כ', הוצ' רמא"י, קמ"ט ע"ג, ובפי' תלמיד הרמב"ן, עמ' 76. ובמשנתנו פ"ב מ"ו, עדיות פ"ג מ"י: שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי ב"ש וכו', ואין זוקפין את המנורה ביום טוב. ובירושלמי שם ה"ו, ס"א ע"ג: הדא דאת אמר במנורה של פרקים, אבל במנורה שאינה של פרקים לא בדא. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה וכנראה. וכן העמידוה בבבלי כ"ב א': במנורה של חליות עסיקינן, דמחזי כבונה, דב"ש סברי יש בנין וכו', וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים. ועיין בתוספות שם ד"ה וב"ה, ושבת מ"ו א' ד"ה דחוליות, בר"מ פ"ד מה' יו"ט הי"ג, בראבי"ה ח"ב סי' תשל"ז, עמ' 436 ואילך, בית הבחירה למאירי, עמ' 123 ואילך, ובחידושיו שם. ועיין לעיל שבת פי"ב, שו' 53, ופי"ג, שו' 69, ומש"ש. וכנראה שהמנורות הללו היו מחזיקין אותן כשהן מפורקות, ובלילה היו מרכיבין וזוקפין אותן, עיין מ"ש ר"י בראנד בספרו כלי החרס בספרות התלמוד, עמ' ש"ב, על מנורה של פרקים. ובירושלמי הנ"ל: כהדא תלמידוי דר' יוסי הוון יתיבין נפלת מנרתא קומיהון והוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק. וכנראה שהמנורה נתפרקה כשנפלה, מפני שחוליותיה לא היו תקועות בהידוק, והתלמידים לא רצו לזקוף אותה, והחמירו כרבן גמליאל. ומכאן שסתם מנורות שלהם היו של פרקים, שהיו נשמטים ונתקעים בקלות. אבל מנורה שאינה של פרקים (חוליות) היא לאו דווקא העשויה מגוש אחד, אלא אם אינה עשויה להתפרק בשעה שאינם משתמשים בה, והיא מורכבת בקביעות, היא היא מנורה שאינה של פרקים. ועליה אמרו בירושלמי הנ"ל שאם אינה של פרקים לא בדא, כלומר, אף ב"ה מודים שאין זוקפין אותה, משום שאין לזוקפה בלי תקיעה בהידוק. אבל פשיטא שמותר לזקוף ביו"ט מנורה שלא נשברה, ואם היתה עשויה מגוש אחד ונשברה, פשוט שאי אפשר לתקן אותה ביו"ט.

244-45. ומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ברומי ונפלה מנורה בלילי יום טוב ועמד ר' עקיבא וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע חסרה המלה "ברומי". ובר"ח, עיטור ותלמיד הרמב"ן הנ"ל: ומעשה שנפלה מנורה (בר"ח: המנורה) בלילי יו"ט ברומי בפני ר"ג והזקנים ועמד וכו'. ובחידושי המאירי כ"א סע"ב: ובתוספתא אמרו מעשה שנפלה מנורה בלילי יו"ט לפני רבן גמליאל וזקנים, עמד וכו'. ובמאירי נשמטה המלה "ברומי" בט"ס, כשם שנשמטה בכי"ע.

346. מה לך אתה מכניס ראשך וכו'. כס"ז לעיל ברכות פ"ד הט"ו, ריש עמ' 22.

4למדתנו. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: לימדתנו רבינו. וכ"ה בכל הראשונים הנ"ל.

547-48. אע"פ שאתה אוסר והן מתירין הלכ' כדברי המרובין. וכ"ה ("והן", "והם", "הלכה") בד, בכי"ע ובכי"ל, בעיטור, במאירי ואצל תלמיד הרמב"ן הנ"ל. אבל בר"ח הנ"ל: אע"פ שאתה אוסר, הן מתירין, והלכה כמרובים. וכן בבבלי ברכות ל"ז סע"א (בכ"י קורוניל): ואע"ג שאתה אומר כך, חביריך אומרים כך, ויחיד ורבים וכו'. והנכון כלפנינו, ור"ע אמר לו דרך כבוד, ובהדגשה על "הלכה כדברי המרובין", ולא על "הן מתירין". וכן יוצא גם מתוספתא ברכות פ"ד הנ"ל, ורוב הנוסחאות שבבבלי: שאתה אומר כך, וחביריך אומרים כך הלכה וכו'.

648-49. ר' יהודה אומ' משם רבן גמליאל מטלטלין את המנורה ביום טוב, אבל אין זוקפין אותה. בעיטור הנ"ל בטעות: אמר ר' יהושע משום ר"ג וכו'. ופירשו המפרשים ע"פ הבבלי שבת מ"ו א', שמטלטלין אותה ביו"ט, ואין חוששין שמא תפול ותתפרק ויחזיר אותה, משום שאף ר"ג לא החמיר אלא בזקיפה, אבל לא בטלטול. ועיין לעיל שבת פ"ג רהט"ו, שו' 34–35, ומש"ש. ושמא אף כאן הכוונה משום מוקצה, ואעפ"י שלר"ג אין משתמשין במנורה מפורקת ביו"ט (אם לא זקפה מבעוד יום), מ"מ לא אסרה בטלטול. ועיין מ"ש לעיל, שו' 43–44, ד"ה וכנראה.