תוספתא כפשוטה על ביצה ב:ה

114-15. אין אופין מיום טוב למוצאי יום טוב אבל ממלא לו קדירה בשר אפי' לא אכל אלא דבר מועט. וכ"ה בד ובכי"ל. וכן בירושלמי חלה ספ"א, נ"ח ע"א, וכאן פ"ב ה"א, ס"א רע"ב: אין עושין מי"ט למוצאי יום טוב. ובכי"ע: אין עושין מיום טוב לשבת וכו'. וכן בבבלי י"ז א' (לפי גירסת הר"ח, הרי"ף פ"ב סי' תתפ"א, העיטור ה' יו"ט מחלוקת י"ד, הוצ' רמא"י, קמ"ז ע"ד, ועוד): ת"ר אין אופין מיום טוב לשבת, ק"ו מיו"ט לחול, באמת אמרו ממלאה אשה כל הקדרה בשר וכו'. ולפנינו: אין אופין מיום טוב לחברו. באמת אמרו וכו'. ולהלן שם י"ז ב': אכלו (כלומר, את העירוב) עד שלא אפה וכו' לא יאפה ולא יבשל וכו', אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר הותיר לשבת, ובלבד שלא יערים. ופירש"י: שלא יערים לאחר שבשל לצורך יו"ט לומר עוד אני צריך להזמין אורחים וכו', אבל בקדרה אחת אם ירבה לשבת הא אמר דאפילו לחול שרי, כדלעיל וכו'. אבל בפי' ר' ישעיה הראשון שם (מחנה דוד י"א ע"א): ואע"ג דאמרן לעיל ממלאה אשה קדירה בשר וכו', מיו"ט לחול חמיר איסוריה ולא יבואו לעשות לכתחילה, אבל מיו"ט לשבת דקיל איסוריה אסור להערים שלא יבואו לעשות לכתחילה. ופירוש זה יתכן לפי גירסת הבבלי: קל וחומר מיום טוב לחול, והוא מפרש שבאמת אמרו דבוק "ליום טוב לחול", אבל לפי גירסת התוספתא בכי"ע לא נזכר כאן חול כלל, וההיתר הוא מיו"ט לשבת, ומ"מ התירו למלא את כל הקדירה. אבל בשטמ"ק בריש פ"ב הביא בשם הריטב"א שאפילו מבשל בקדרה אחת צריך שיהא מכוין לצורך יו"ט גרידא, אבל אם מכוין גם לצורך שבת אסור, ובלבד שלא יערים פירושו שלא יערים לצורך שבת. וסובר הריטב"א שאסור לרבות מן התורה בשיעורין ביו"ט (עיין בר"ן בסוגיין), ומה שהתירו כאן לרבות הוא משום שריבוי הבשר בקדירה יפה לתבשיל, וכן ברשב"א י"ז ב' ד"ה אעפ"י: שהבשר והתבשיל יפה בשעה שהקדרה מלאה בשר. וכן כתב ברא"ה בסוגיין: לפי שהתבשיל יפה כשיש בו בשר מרובה, ודוקא מהאי טעמא, הא לאו הכי לא, וכדאמרינן וכו'. וכע"ז בטאו"ח סי' תק"ג, 20 אלא שבעל הטורים סובר שמחמת סברא זו מותר אפילו אם היא מתכוונת גם לחול. עיין מ"ש הרמ"ל זק"ש בבירור הלכה שבסוף מס' ביצה, הוצ' מכון הערי פישל, ק"מ ע"ד. וכן ברוקח סי' רצ"ח: ממלאה אשה קדירה בשר וכו'. אבל אין לומר אילו יהיו לצורך יו"ט ולא אילו, אך כשממלאה הקדירה אז התבשיל טוב, ואינה נכרת הערמתה וכו'. ולפי זה אין הבדל בעיקר הסברא בין ר' שמעון בן אלעזר שלהלן ובין הת"ק. וסיים שם הרא"ה: והלכה כר"ש [בן אלעזר]. ומיהו מסתבר' במתכוין בכך הממלאה. ומכאן שפירש שלא התירו אלא במתכוין לשבח התבשיל ולשבח הפת, אבל בלאו הכי אסור. ובר"ח י"ז סע"א: אמר רבא הלכה כר' שמעון בן אלעזר. וקיי"ל מרבותינו ובלבד שלא יערים. ובירושלמי פ"ב ה"א, ס"א ע"כ: ר' כהנא בריה דר' חייה בר בא אמר ובלבד שלא יערים. מתניתא דר"ש בן אלעזר. תני אין עושין מי"ט למוצאי יום טוב וכו'. והעיר באו"ז ח"ב סוף סי' שמ"ב, ע"ב ע"ד (על מאמר ר' כהנא): ואין לי לפרש. והמפרשים בארו שדברי ר' כהנא עונים על משנתנו שם. אבל כבר העירותי במבוא לירושלמי כפשוטו, סוף עמ' כ"ט ואילך, שהסוגיות הכפולות בירושלמי הוכנסו תכופות שלא במקומן (ויש בידי עכשיו הרבה דוגמאות נוספות), והואיל וכל הסוגיא "מתניתא דר"ש" וכו' עד "שהתנור מלא" עיקרה בחלה ספ"א (עיין מ"ש להלן במקומו), הרי אפשר ואפשר שמקומה הוא לפני מאמר ר' כהנא, ודברי ר' כהנא דבוקים לברייתא שלנו, וכדברי הר"ח והרא"ה. וכן מפורש בבית הבחירה למאירי, סוף עמ' 114: וכבר אמרו בירושלמי על מה שאמרו שממלאה אשה את התנור פת וכו', ובלבד שלא יערים. הרי לך שלפניו היתה הגירסא בירושלמי, כמו ששערנו. וכל הברייתא שלנו מדברת דווקא בשלא הערים לעשות כן בשביל חול (או שבת לגי' כי"ע). ועיין עיטור ה' יו"ט מחלוקת י"ד, קמ"ז ע"ד, הנ"ל ובטאו"ח סי' תק"ג ובמפרשים שם. והארכנו בזה מפני קושית בעל ים יששכר בה"ג כאן (כ"ט ע"א ד"ה מותר למלאות לו) שהקשה למה לא יתירו לו לזה שלא עירב לאפות הרבה אחרי שהתירו לו לאפות פת אחת, אבל באמת לפי מה שכתבנו אסור לו בכגון דא להערים ולאפות לשבת. אבל קושייתו היא לשאר פוסקים שפסקו שמותר להערים לכתחילה בקדירה אחת, ותירץ שבמקום שההיתר הוא רק משום כדי חייו, לא איכפת לנו אם הפת לא תיאפה באופן המעולה ביותר, ולפיכך אסרו למלא את התנור לכולי עלמא. ויפה אמר. ובנידן שלפנינו (כלומר, בברייתא שבבבלי י"ז ב', ובתוספתא לפי גי' כי"ע) אעפ"י שלא עירב הרי מבשל ואופה בהיתר ליו"ט עצמו, ולפיכך התירו לו לרבות כדי לשבח את האוכל, אבל אם כבר עשה כל צרכי יו"ט, ונזכר שלא הניח עירובי תבשילין (לעיל שו' 8–10), אסור לנהג כן, מטעם הרב בעל ים יששכר הנ"ל.

216. וממלא לו מיחם מים אפי' לא שתה הימנו אלא כוס אחד. וכן בירושלמי הנ"ל: קומקום של חמין אע"פ שאינו שותה ממנו וכו' (כגי' התוספתא). ובבבלי הנ"ל: ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד. ובר"ח שם: וכן נחתום ממלא ומחמם קומקום מים וכו'. וכנראה שהנחתום מחמם לצורך לישה, כפירוש הרשב"א בשבת י"ח ב' ד"ה מאן תנא, עיין מ"ש לעיל שבת פ"ג שו' 2–3, ופסחים פ"ג, שו' 20, ד"ה בחמין.

317. ר' שמעון בן לעזר אומ' ממלא אשה את התנור וכו'. בירושלמי חלה ספ"א וכאן הנ"ל העמידו משנת חלה פ"א מ"ח ששנתה: עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה וכו' נעשית ביום טוב, כר' שמעון בן לעזר, מפני שאף הרועים נהנים מעיסת הכלבים, כפירוש הריבמ"ץ והרא"ש במשנה שם. ודברי בעל ק"ע בסוגיין צריכים תיקון. ועיין בבלי כאן כ"א א', ובתוספות שם ד"ה עיסה ובגליון שם.

418. שהפת יפה כל זמן שהתנור מלא. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובגליוני הש"ס לר"י ענגיל כאן העיר על הירושלמי בדמאי פ"ה ה"ג, כ"ד ע"ג: בשואל ככר טמא למלאות תנורו, וכפירוש פ"מ שם.