תוספתא כפשוטה על ביצה ג:י

134-35. אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה וכו', כלומר, ואפילו היו מכונסים בחצירו, מפני שהוא כמעשה חול. והביאה בב"י טאו"ח סוף סי' תק"י, ופסקה בשו"ע שם. והברייתא נסמכה למשנתנו פ"ד מ"ב: מביאין עצים וכו', עיין להלן, ומלמדת התוספתא שמכל מקום לא יביאם בחבל וכו', כמשנתנו רפ"ד.

235-36. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי על המכונסין שבקרפיף שיביאו וכו'. במשנתנו פ"ד מ"ב: מביאין עצים מן השדה מן המכונס, ומן הקרפף אפילו מן המפוזר. ופירש"י: מביאין עצים התלושים מן השדה שבתוך התחום ביום טוב. מן המכונס, אם כנסו מערב יו"ט, דגלי דעתיה דעלייהו סמיך, ואינו מוקצה, אבל המפוזרין מוקצין. ומן הקרפף שהוא משתמר ומוקף סביב, אפילו מפוזרים שבו לא הקצה מדעתו. וכן פירשו רוב הראשונים. ולפי זה אף במפוזר שבשדה אינו אסור אלא מחמת מוקצה, ואין כאן חשש מעמר, עיין בתוספות ל"א א' ד"ה מן. ובר"ן למשנתנו: ואחרים פירשו דטעמא משום גבוב, והוי כמעמר, ומדינא אפילו מפוזר בשדה שרי, דגבוב ביו"ט מותר דצורך אכילה חשיב כבקוע עצים, או כהבערה עצמה, אלא שבשדה אסרי משום דחזי כמגבב [לא] ליומיה. ועיין ביש"ש פ"ד סי' ו'. ועיין ברשב"א ל"א רע"א. ועיין בירושלמי יבמות פ"ח ה"א ובציון ירושלים שם ד"ה מה ישראל בחוה"מ מגבב. ולפי גירסת התוספתא משנתנו כר' שמעון בן אלעזר, וכדעת ב"ה. ובבבלי (ל"א א') אמרו: אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסים שבקרפף. והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים? מתניתין יחידאה היא, דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר וכו', הברייתא שלפנינו (בשינוי סדר). ובפירש"י: יחידאה היא, ופליגי רבנן עליה. ולפ"ז דעת רבנן, שבשדה אפילו מכונסין אסורים, הואיל ואין לה מחיצות, וכל אדם נכנס לשם, אין דעתו עליהם (ר' ישעיה הראשון), ומפוזרין בקרפף הואיל ולא כינסם מערב יו"ט, אף הם מוקצים הם לפירש"י הנ"ל. ולפי פירוש אחרים שהביא בר"ן הנ"ל הפירוש הוא שכל מגבב מן המפוזר נראה כמכין ליום הבא, אפילו בקרפף, ומכונס בשדה מיחלף במפוזר, עיי"ש בר"ן. ובירושלמי פ"ד ה"א, ס"ב ע"ג, לא הובאה דעת ר' שמעון בן אלעזר, אלא שנו שם בשם ר' אלעזר בר' שמעון, מה שנשנה להלן בתוספתא בשם ר' נתן. עיין מ"ש להלן.

338-40. אמ' ר' נתן לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על מפוזרין שבקרפיף ועל מכונסין שבשדה שיביאו, על מה נחלקו על המפוזרין שבשדה וכו'. כל הברייתא חסרה בכי"ע, אבל ישנה גם בד. ובכי"ל: אמ"ר נתן לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרין שבשד' שבית שמאי או' לא יביאו ובית הלל או' יביאו. וברור שאף כאן יש השמטה ע"י הדומות. ובר"ח ל"א א': דתניא א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו וכו', ור' נתן חולק עליו בתוספתא. וכן בפי' תלמיד הרמב"ן, עמ' 127: מתני' יחידאה היא וכו', דתניא א"ר שמעון לא נחלקו וכו', ור' נתן חולק עליו בתוספתא. והעתיק את לשון הר"ח, כמו שהעיר לנכון בהערת ר"י הופמן שם. וכן העיר שם על דברי העיטור בה' יו"ט ריש מחלוקת כ"ב, הוצ' רמא"י, ק"נ ע"ד, שהביא את דברי רב יהודה אמר שמואל הנ"ל, והסיק: וג' מחלוקת בדבר. ובפתח הדביר שם כתב שהכוונה לתוספתא כאן, ששנו בה מחלוקת ר"ש בן אלעזר, ור' נתן, והדעה השלישית היא דעת רב יהודה. ברם אין זה וודאי גמור, שהרי דברי הר"ח אינם ברורים כל צרכם, ומה בכך שר' נתן חולק עליו, ואדרבה שניהם אינם סוברים כשמואל, ולמה לא העתיק רבינו את דברי ר' נתן, ולפיכך בדרך שמא ואפשר יש לשער שבכי"ל הנ"ל, צריך להשלים: על המפוזרין שבשד' [ועל המפוזרין שבקרפף שלא יביאו. על מה נחלקו על המכונסין שבקרפף] שבית שמאי או' לא יביאו, ובית הלל או' יביאו. 33 ואין להקשות לפי גירסא זו למה לא הזכירו "מכונסין שבשדה", שהרי אף לגירסא שלפנינו לא הזכירו "מכונסין שבקרפף", אלא שק"ו הוא מהיתר מפוזרין שבקרפף, ואף כאן לא הזכירו "מכונסין שבשדה" מפני שק"ו הוא ממכונסין שבקרפף, וב"ש בוודאי אוסרין בהן, וב"ה הרי לא התירו אלא במכונסין שבקרפף. ואע"פ שיכולנו להשלים גם "מכונסין שבשדה", אבל מתוך ניסוח הברייתות מוכח ששמרו על הסיגנון של שנים, שנים ברישא. ולפ"ז דעת ר' נתן כשמואל, ולפיכך ציין הר"ח שר' נתן חולק על ר' שמעון בן אלעזר, ושמואל סובר כמותו, ולא היה צריך להעתיק את דברי ר' נתן שבתוספתא, שהרי כבר רמז שהם כדברי שמואל. ואין כאן אלא שתי מחלוקות, משנתנו כר' שמעון בן אלעזר, ושמואל כר' נתן. ואשר לדברי העיטור, עיין מ"ש להלן סד"ה ואשר. וכבר אמרנו לעיל שדברי ר' נתן שלפנינו, לפי גירסת ד וכי"ו, הובאו בירושלמי בשם ר' אלעזר בר' שמעון. ולפי שיטה זו התירו ב"ה להביא אפילו ממפוזר שבשדה, ואין כאן איסור מגבב, משום שאף בו התירו באוכל נפש, כבוקע עצים, עיין מ"ש לעיל, שו' 35–36, ד"ה אמ' ר' שמעון בן לעזר. ועיין במשנתנו פ"ד מ"ו, בפיה"מ להר"מ שם, ובחיבורו פ"ב מה' יו"ט הי"ד ובמגיד משנה שם. ואשר לר' נתן שנו בשמו בירושלמי הנ"ל: מודין בית שמאי לבית הלל שמביאין עצים מן המכונסין שבשדה ומן המכונסין שבקרפף, ועל מה נחלקו על המפוזרים שבקרפף שבית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין. נמצא שבמפוזרין מן השדה כ"ע מודי שאסור, ובמכונסין שבשדה כ"ע מודי שמותר, וב"ה סוברים שבקרפף אפילו מפוזרין מותרין, והוא כסתם משנתנו הנ"ל. ואח"כ אמרו בירושלמי בשם רב: הלכה כדברי מי שהוא מחמיר, ובלבד מן המפוזרים שבקרפף, וכ"ה בשרי"ר, עמ' 304. ובכי"ל של הירושלמי חסרה המלה "ובלבד" ונוספה ע"י המגיה. ובאו"ז ח"ב פי' ש"מ, ע"ו ע"ב, מעתיק בשם הירושלמי: הלכה כמ"ד מן המפוזרין שבקרפף. וכנראה שגם לפנינו צ"ל: הלכה כדברי מי שהוא אומר (במקום "מחמיר") מן המפוזרים וכו', כעין גירסת גוף כי"ל. ונמצא שלשיטת רב מותר להביא מן המפוזרין שבקרפף, אבל אסור להביא מן השדה אפילו מן המכונס. ולפ"ז יש לנו ג' מחלוקות בדבר. שיטת סתם משנתנו שמותר להביא מן המכונס שבשדה ומן המפוזר שבקרפף. שיטת רב בירושלמי שלא התירו אלא בקרפף בין מן המכונס ובין מן המפוזר, אבל לא בשדה אפילו מן המכונס. שיטת שמואל בבבלי שלא התירו אלא במכונס שבקרפף. מעתה אפשר לפרש שבעל העיטור הנ"ל רמז לשלש מחלוקות הללו, ולא לתוספתא. וכן מסתבר יותר, שהרי דברי ר' נתן בתוספתא כאן אינם נוגעים כלל להלכה, מה שאין כן סתם משנתנו, דברי שמואל שהלכה כמותם, ודברי רב שהלכה כמותו באיסורי, ויש כאן הוה אמינא לפסוק כמותו, עיין באו"ז הנ"ל, ועיין באגרת רב שרירא גאון, הוצ' לוין, עמ' 56. ומסתבר שהנוסחא בבעל העיטור לקתה בחסרון, והביא שם את המקור של המחלוקת השלישית בפירוש, ואם השערתנו אמת, הביא שם את דברי הירושלמי, כשם שהביא בעל או"ז. ולפי כל זה אין שום ראייה מדברי העיטור שגרס בתוספתא כגירסתנו.