תוספתא כפשוטה על ביצה ג:ט

133. אין נוטלין עצים מן הסכה אפי' ביום טוב האחרון של חג. כלומר, אפילו בשמיני עצרת, ואפילו אם נפלה בשמיני, שאין בה משום סתירת אהל, עיין מ"ש לעיל סוכה פ"א, שו' 18–19, ד"ה לא יאכל. ובמשנתנו פ"ד מ"ב: אין נוטלין עצים מן הסכה (כלומר מסוכה דעלמא, בפסח, או בשבועות) אלא מן הסמוך לה. כלומר, ואפילו נפלה, עציה אסורים משום מוקצה, עיין מ"ש ע"ז להלן. ובבבלי שם ל' ב', שבת מ"ה א': אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה, 18 יש גורסין: ולא מן הסמוך לה, עיין מ"ש ע"ז להלן בפנים, ובהע' 19. ור' שמעון מתיר. ושוין בסוכת החג בחג שאסורה. וכל הברייתא שלנו בשם התוספתא בה"ג ה' סוכה פ"ב, ד"ו ל"ב רע"ד, ד"ב, עמ' 163, רי"ץ גיאת ח"א, עמ' פ"ז, סידור רש"י סי' רמ"ז, עמ' 119, מחז"ו סי' שנ"ז, עמ' 405, ומן בה"ג בס' רש"י סי' רמ"ז הנ"ל, ס' יריאים סוף סי' קכ"ג, יריאים השלם סוף סי' תכ"א, ר"מ ע"ב, ראבי"ה ח"ב סי' תרמ"ח, עמ' 369, וסמ"ג עשין מ"ג, ק"כ ע"א. וכן הביאו את התוספתא במלחמות רפ"ד (והזכיר את בה"ג ורי"ץ גיאת הנ"ל), בחידושי בנו ל' ב' ד"ה מנין, בפירוש תלמידו, עמ' 124, ברשב"א שם, ד"ה באומר, בבית הבחירה למאירי, עמ' 184, בשיטה שם ל' סע"א, בשבה"ל ה' סוכה כלל י"ב, סי' ק"י, מ"ח ע"ג, השלם סי' ל"ט, קנ"ו ע"א, ובתניא ה' סוכה סי' פ"ב. ועיין בבאוריהם להלן.

233-34. אם אמ' לכשארצה אטול הרי זה מותר. לפי פשוטה של תוספתא משמע שתנאי מועיל בסוכת החג אפילו בחלקיה שאסורים מדאורייתא בהסקה. וכן הסיקו במלחמות וברשב"א הנ"ל, עיין להלן. וכדי להבין את פירושי הראשונים בתוספתא, עלינו להעתיק את סוגיית הבבלי, ונסגור במרובעים את החלק שלא היה בספרים לפני כמה מן הראשונים. וכן אמרו שם ל' ב': תניא ר' חייא בר יוסף קמיה דר' יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה ולא 19 ברש"י שם: בברייתא נמי גרסינן אלא מן הסמוך לה. ומכאן שלפניו היתה הגירסא: ולא מן הסמוך לה, אלא שהגיה. וכן (כלומר, "ולא") בר"ח בסוגיין, בס' המכתם, עמ' 240, בתוספות שבת מ"ה א' ד"ה ולא, בהשגות הראב"ד על הרז"ה, בתוספות רי"ד בסוגיין (וכ"ה בפירושו בס' מחנה דוד), באו"ז ח"ב סי' ש"מ, ע"ו ע"ב, בשבה"ל השלם סי' של"ט, קנ"ה ע"ב, ובשו"ת הרא"ש כלל כ"ב סי' ח', בכל הדפוסים הישנים (ורק על פי גירסא זו אפשר להבין שם את פירושו). וברשב"א הביא את שתי הגירסאות, וכן בפי' בנו של הרמב"ן, אלא שהוא הכריע כגירסת רש"י, וכתב: "דא"כ (כלומר, לפי הגירסא "ולא מן הסמוך לה") מאי קא פריך הא קא סתר אהל, דמאי סתירת אהל איכא בסוכה מן הסמוך לה וכו', אלא ודאי גרסא הראשונה היא הנכונה יותר". וכנראה שמחמת קושיא זו הגיהו בספרים "אלא". ברם כבר ראינו שרוב המפרשים מארצות שונות כולם גרסו: ולא מן הסמוך לה. והבבלי הקשה משום שמן הלשון "ור' שמעון מתיר" משמע שהוא מתיר כל מה שאסר הת"ק, ואפילו בעצים מן הסוכה עצמה. ורק ע"פ גירסא זו מובנים דברי הראב"ד, ר' ישעי' דטראני והרא"ש הנ"ל, ועיין מ"ש להלן בפנים. מן הסמוך לה. ור' שמעון מתיר. ושוין בסוכת החג בחג שאסורה, ואם התנה עליה הכל לפי תנאו. ור' שמעון מתיר? והא קא סתר אהלא וכו', הכא בסוכה נופלת עסיקינן, ור' שמעון לטעמיה דלית ליה מוקצה וכו', בסוכה רעועה עסיקינן דמאתמול דעתיה עלויה: ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה, ואם התנה עליה הכל לפי תנאו: ומי מהני בה תנאי וכו', שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה'. [אמר ר' מנשיא בר רוניא אמר שמואל 20 כגירסת כי"מ, הר"ח, ועוד. סיפא אתאן לסוכה דעלמא, אבל סוכה דמצוה לא מהני בה תנאה]. וסוכה דמצוה לא? והתניא סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו. אביי ורבא דאמרי תרוייהו באומר איני בודל מהם כל בין השמשות. אבל עצי סוכה דחלה קדושה עליהו איתקצאי לשבעה. והנה מתוך דברי הרמב"ן, הר"ן על הרי"ף, ועוד, מוכח שבכמה ספרים חסר כל מה שסגרנו במרובעים, ולא נזכרה בבבלי סוכה דעלמא כלל. 21 ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קס"ט, ובעבודת הקודש, בית מועד ש"ב סי' ו', מ"א ע"ב. ועיין במהרש"א ל' ב' ד"ה פרש"י (מ"ש בדברי התוספות שם ד"ה אמר). ועוד תירצו הראשונים אפילו לפי הגירסא שלנו, שלפי המסקנא חזר הבבלי מן התירוץ של סוכה דעלמא, אעפ"י שלא אמרו שם: אלא אביי ורבא דאמרי וכו'. אלא שמתחילה שאלו שנהי דבסוכה רעועה שנפלה עסיקינן, ולית ליה לר"ש מוקצה בכגון דא, אבל הרי בסוכת החג שהאיסור הוא מחמת קדושת סוכה מה מועיל התנאי. והביאו את הברייתא של עיטורי סוכה שמפורש בה שתנאי מועיל, ותירצו שאם מתנה לפני בין השמשות שאינו בודל ממנה בזה לא חלה עליה קדושת סוכה כלל, והתנאי מועיל בין בעיטורים בין בסוכה, 22 שהרי יוצא גם בסוכת הרועים והבורגנין וכו', אעפ"י שלא נעשו אלא לצל, ולא לשם מצות סוכה, עיין בבלי סוכה ח' ב'. ולשיטתם במוקצה גרידא מועיל תנאי אפילו בסוכה בריאה (במלחמות רפ"ג כאן ט"ס), שהרי סוכה דעלמא לא נזכרה כאן כלל לעניין תנאי. ועיין בחידושי הרמב"ן לשבת מ"ה א'. ובדפוסים שם ט"ס, וכתוב: ושמה עליה סוכה דמצוה הוא, אלא מדר"י שמיני והוא משום מוקצה ומהני בה תנאה, והרי מקשה עליה מאתרוג וכו'. אבל בנוסח כת"י שבביה"מ כאן: אלא דמדרבנן שמיני דהוא משום מוקצה מהני בה תנאה, ולהכי מקשה עליה וכו'. ולהלן שם בכ"י משובש, והנכון כלפנינו בדפוסים, וכ"ה בכ"י אחד שבביה"מ כאן, אלא שהוגה בין השורות כגי' כ"י ראשון. ועיין היטב בחידושי בנו בסוגיין כאן מ"ש בשם אביו. בין ליום אחרון של חג, ובין לשבעת ימי החג. ומה שהסיקו אבל עצי סוכה דחלה קדושה עליהו וכו', פירושו, אם חלה קדושה עליהו, והיינו כשלא נבדל מהם בין השמשות, שוב אינה פוקעת. ומה שנקטו "עצי סוכה וכו' איתקצאי לשבעה" היא לישנא דברייתא שלעיל, ואינו בדווקא, עיי"ש. ולפי שיטתם אין שום סתירה בין התוספתא והבבלי, והסתייעו מן התוספתא לפירושם. ברם בנוסח רוב הספרים נמצא אף מה שהסגרנו במרובעים. ואנו למדים מתוכה שני דברים. א. שבסוכה רעועה דעלמא מהני תנאי אפילו לר' יהודה, שהרי הבבא "ואם התנה עליה הכל לפי תנאו" אף ר' יהודה מודה בה. ב. שלכאורה הדברים קיימים גם לפי המסקנא, ולא נזכר תנאי אלא בסוכה דעלמא, אבל בסוכת החג אינו מועיל תנאי אלא לעיטורים ונויים שתלויים בדעתו, והרשות בידו שלא לעטר אותה, אבל בסוכה עצמה אינו מועיל שום תנאי. וכ"ה שיטת רוב הראשונים. וכן פסק הר"מ בפ"ו מה' סוכה הט"ו, ולא הזכיר שתנאי מועיל בסוכה. ובמ"מ שם: ומהסוגיא שבפרק המביא מבואר דלא מהני שום תנאי בעצי סוכה דמוקצה. וכן עיקר, וכן דעת רוב המפרשים. ועיין גם ר"ח בסוגיין. ועיין בשער המלך על הר"מ הנ"ל. ובהשגות הראב"ד על הרז"ה חלק עליו, 23 ועיין בבית הבחירה למאירי, עמ' 184. וספק גדול בעיני אם כיוון להשגות הראב"ד הנ"ל. עיי"ש שגרס בבבלי כגירסת רש"י !( אלא מן הסמוך) ועוד שינויים. ושמא כיוון לפירושו לתלמוד. והוא סובר שאפילו בסוכה רעועה לא מהני תנאי לר' יהודה. ומה שאמרו "סיפא אתאן לסוכה דעלמא" הכוונה למה שאמרו ברישא בסוכה דעלמא "ולא מן הסמוך לה" (עיין לעיל הערה 19), והיינו שהתכוין להעבות את הסכך ("איסורייתא" דבבלי בסוגיין) ובטלו לגבי הסוכה, עלה אמרו "ואם התנה וכו'". והביא ראייה מן הירושלמי שאמרו כן בפירוש על משנתנו (שמדברת בסוכה דעלמא אף לשיטת הירושלמי, כפי שמוכח מן הסוגייא שם) שאם נתכוין להעבותה אסור ליטול עצים אפילו מן הסמוך לה, ואם התנה מערב יום טוב מותר. אבל מעצם הסוכה שיש בה משום סתירת אהל, ואפילו אם היא רעועה אינו מועיל בה תנאי לר' יהודה. ובעקבותיו הלכו גם ר' ישעיה הראשון בפירושו במחנה דוד ובתוספ' רי"ד והרא"ש בשו"ת שלו כלל כ"ב סי' ח', עיין לעיל הערה 19. ועיי"ש בהשגת הראב"ד ובשו"ת הרא"ש מ"ש על שיטת הרי"ף. והנה בתוספתא כאן מפורש שאף בסוכת החג מועיל תנאי, והוא בניגוד לגירסת הספרים לעיל בבבלי שאינו מועיל תנאי בעצי סוכה אלא בסוכה דעלמא. ולא עוד אלא שבה"ג הנ"ל הביאה להלכה, ותמה עליו ברי"ץ גיאת, עמ' פ"ז הנ"ל. ובס' יריאים הנ"ל פירש את התוספתא כדרך שפירש הראב"ד וסייעתו את הבבלי הנ"ל, שהרי בתוספתא כאן אמרו שאם אמר לכשארצה אטול מותר, ומשמע שאפילו ביום טוב האחרון של חג מותר, ובעל כרחינו כשאין שם סתירת אהל עסיקינן, ולפיכך כתב: יש לומר בעצים הסמוכים לסוכה אמרינן וכו', אי נמי באיסורייתא. וכן כתב בשבה"ל הנ"ל בשמו. אבל לעיל שם הביא בשבה"ל, קנ"ו ע"א (וכן בקצר ובתניא הנ"ל): יש מפרשין להא דר' ששת ור' יהודה בן בתירה דוקא בעצי הסכך, אבל בדופן מהני ביה תנאה, דתניא בתוספתא אין נוטלין עצים מן הסוכה וכו' ואם אמר כל זמן שארצה אני אטול הרי זה מותר, 24 ומה שלא תירצו בבבלי כן, הוא מפני שסוכת החג דומיא דסוכה דעלמא שברישא, ובה הרי אין חילוק בין סכך לדפנות ובשניהם מתיר ר' שמעון, ומכאן שבסוכת החג אסור בשניהם, והתנאי מועיל בשניהם, ולפיכך הקשו בבבלי מה שהקשו. דכי כתיב קרא בסכך הוא דכתיב. והנה בר"מ פ"ו מה' סוכה הט"ו מבואר שאף עצי דפנות הסוכה אסורים, וכ"ה שיטת רש"י בסוכה י' רע"ב ד"ה דילמא. ועיין בעיטור סוף ה' סוכה, הוצ' רמא"י פ"ז ע"ב, שנראה כמסתפק בזה. ועיין גם מה שהעתיק ממנו בפי' תלמיד הרמב"ן, 25 ומה שכתב המו"ל שם, הע' 57, אינו מדוייק. והעיטור לא כתב "ובבבלי אמר" (כמו שהעתיק המו"ל ), אלא "ובבלי אמר", והיינו הרב הבבלי, שבעל העיטור מזכירו תכופות. ועדיין לא נתברר בהחלט מי הוא הרב הבבלי, עיין מ"ש ר"מ ראבינאוויטץ בירחון החוקר ח"א, עמ' 151 ואילך. עמ' 126. ועיין בבית הבחירה למאירי, עמ' 185. ומדברי הרא"ש בתוספותיו לסוכה ט' א' סד"ה מניין, ובפסקיו שם סי' י"ג, מוכח שהאוסרים אוסרים בדפנות מדאורייתא, והרא"ש מתיר בדפנות אפילו מדרבנן, ולפ"ז תירוץ היש מפרשים אינו לא כאוסרים 26 שהרי לפיהם אין חילוק בין הסכך והדפנות. ודוחק לפרש שמדברים כאן בדפנות שהן יותר מכשיעור, כשיטת רבינו תם בתוספות ל' ב' ד"ה אבל ועוד בכ"מ. ולא כמתירים. 27 שהרי לפיהם אין צורך בתנאי. ועיין בברכי יוסף או"ח סי' תרל"ח ס"ק א' וס"ק ד'. ומכאן מוכח כשיטת ר' אליהו מזרחי לסמ"ג עשין מ"ג, רס"ו ע"ד, שכתב בדרך שמא שהאיסור בדפנות הוא משום שהסוכה זקוקה להם, ודינם כסמוך לסכך שאסור ליטול ממנו כשבטלו לסכך, והרי דפנות סתמן מבטלן לסכך. ולפירוש זה הרי בוודאי מועיל בו תנאי כשם שמועיל לסמוך, כמפורש בירושלמי, וכמו שפירש הראב"ד וסייעתו גם את הבבלי. ובמחז"ו, עמ' 405, הנ"ל: ור' אליהו ז"ל מוקי לה בסוכה נפולה (או) בשמיני עצרת דלית בה מצות סוכה, ואין בה משום בזויי מצוה ולא מוקצה, דלא אתקצאי לשבעה. וכן פירשו בסמ"ג ובשיטה הנ"ל שהבבא שלנו דבוקה ליום טוב האחרון של חג גרידא, שאין כבר קדושת סוכה על העצים, ובעניין שלא יהא שם סתירת אהל. ובבאור ר' אליהו מזרחי לסמ"ג הנ"ל, רס"ז ע"ג, כתב: פי' סיפא זו לא מיירי (אלא) 28 אעפ"י שכ"ה גם בד' קושטא, וודאי גמור הוא בעיני שהיא טעות סופר, וצ"ל: לא מיירי בסוכת החג, כמו שהוא בסמ"ג שהוא נסמך לו. בסוכת החג. יש נוסחאות שכתוב בהם הלשון הזה בלשון הלכות גדולות אחר לשון ואם התנה עליהם מתחלה בשעה שתלאן ואמר כשארצה וכו' הרי זה מותר, 29 כלומר, בברייתא של נויי סוכה שהביא בה"ג לעיל שם. ושבוש הוא שנפל בהם, מפני שלשון ההלכות גדולות בעיטורי סוכה קא מיירי ולא בעצי סוכה, 30 כלומר, ובעיטורים הרי בוודאי בחג עסיקינן. אבל בנוסחאות אחרות כתוב בהן זה בלשון התוספתא 31 כלומר לא בברייתא שמביא בה"ג לעיל שם, אלא בלשון התוספתא שמביאה בשמה, דהיינו הברייתא שלפנינו. אחר כל זמן שארצה אטול. וגם בזה אינו מתיישב הלשון, דבשלמא בברייתא דפרק המביא דקאמר תלמודא סיפא אתאן לסוכה דעלמא שפיר דמהדר ארישא, דמיירי בה בסוכה דעלמא, אלא הכא סוכה דעלמא מאן דכר שמיה. והיתה לו לרבינו אליהו מזרחי בנוסחאות אחרות של הלכות גדולות השגה 32 מסוגיית הבבלי ע"פ הריצ"ג הנ"ל בפנים. בגליון שנכנסה ממנו לגוף הספר. ובטופס הראשון נכנס גליון זה שלא במקומו. ובתוספתא כאן מפורש שאפילו התנה בלשון "לכשארצה אטול" הוא תנאי מועיל. ובחידושי הרשב"א בסוגיין, והובא בבית הבחירה למאירי, עמ' 185, השיג מכאן על שיטת הסוברים שלשון זו אינה מועילה, עיין מ"ש לעיל סוכה פ"א, שו' 19, ד"ה ואם התנה ואילך.