תוספתא כפשוטה על ביצה ג:יב

146. מודים חכמים לר' מאיר בחותמות שבקרקעות שמפקפקין וכו'. וכ"ה בד, בכי"ל, בירושלמי פ"ד סה"ב, ס"ב ע"ג, פ"ה ה"ב, ס"ג ע"ג, שבת פט"ו ה"ב, ט"ו ע"א (ומש"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 189), ספ"כ, י"ז רע"ד, מגילה פ"א ה"ח, ע"א ע"א, ובבלי באן ל"א סע"ב. ובכי"ע בטעות: מודה ר' מאיר בחותמות וכו'. ובמשנתנו פ"ד מ"ג: בית שהוא מלא פירות, סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת. ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל. והעמידוה בבבלי ל"א ב' ובעירובין ל"ד ב' באוירא דליבני, ופירש"י: סדור של אבנים בלי טיט, שאם לא כן הרי מודה ר' מאיר שאסור לסתור אהלים ביום טוב. 39 בירושלמי פ"ד ה"ב, ס"ב ע"ג: ר' מאיר אומר אף פוחת מתחילה ביום טוב. ר' בא רב יהודה בשם שמואל ובלבד כנגד הפתח. וכ"ה בשרי"ר, עמ' 305. ומתוך סוגיית הירושלמי בעירובין פ"ג ה"ג, כ"א ע"א, משמע שביו"ט מתיר ר' מאיר בכגון דא אפילו בבניין גמור, משום שכנגד הפתח אינו בניין קבוע, וכמו שפירש בס' ניר שם. ועיין מ"ש לעיל, עמ' 256. ועיין במלחמות כאן ספ"ד שגרס בירושלמי: כנגד הפחת (וכבדברי הת"ק שבמשנתנו פ"ד מ"ג), עיי"ש שנדחק מאד בפירושו. אבל אם נפחת מאליו, נוטל ממקום הפחת לכולי עלמא, אפילו בבניין גמור, שהרי הפירות אינם מוקצים, ואינם מחוץ לתחום, אלא שהיו מונחים במקום שלא היה יכול להגיע אליהם מערב שבת משום סגירת הבית, עיין במלחמות בספ"ד, בחידושים לבנו ל"א סע"א, בחי' הרשב"א שם, ובבית הבחירה למאירי, עמ' 189. אבל רש"י, הרז"ה ועוד חולקים, עיין במאירי שם. ומשלימה התוספתא שמודים חכמים בחדותים שבקרקע שפיהם חתום וצרור בחבלים שמנענעים ומרפים את החותם, שהרי אין כאן קשר של קיימא, ולפתיחה הוא עומד.

247. ומפקיעין אבל לא חותכין. בירושלמי ובבבלי הנ"ל התירו גם לחתוך ביו"ט, ולא חילקו בין מפקיעין ובין חותכין, ועיין מ"ש להלן על "מפקיעין". וסובר התנא ההוא שחתיכת החותמות אף בשבת אינה מן התורה, עיין מ"ש לעיל, הערה 39. ועיין רש"י ל"א סע"ב ובתוספות עירובין ל"ה א' ד"ה ובעי. ועיין בצל"ח בסוגיין. ובברייתא בבבלי שם ל"ב רע"א שנו: אבל לא מפקיע ולא חותך. וכן אמר שמואל שם ל"א ב'.

347-48. ובשבת מפקפקין ומתירין אבל לא מפקיעין ולא חותכין וכו'. וכן בבבלי: בשבת מתיר אבל לא מפקיע. אבל בירושלמי: מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין וכו'. ופירש"י ואחרים שהמפקיע סותר את פקע החבל, עבותו וגדילתו. ובר"מ פ"י מה' שבת ה"ח: הפותל חבלים וכו' הרי זה תולדות קושר וחייב וכו'. וכן המפריד הפתיל הרי זה תולדות מתיר וחייב, והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד. ולפנינו בתוספתא ובבבלי התירו להתיר את הקשר מפני שאינו של קיימא, אבל לא להפקיע ולהפריד את גדילות החבל שהיא של קיימא, ואינו מתכוין לקלקל בלבד. והקשה בשו"ת אבני נזר או"ח ח"א סי' קפ"ב לשיטת הר"מ למה התירו להלן להפקיע בכלים בשבת, והרי מתיר קשר של קיימא שבגדילת החבלים. ותירץ שהר"מ מפרש כפירוש הר"ח כאן שמפקיע פירושו מפקיע את החותמות עצמן. ועיי"ש שהעיר על הירושלמי בשבת בפ"ז ה"ב, י' ע"ג, שאמרו שם שהעושה חבלים חייב משום טווה, ולפ"ז אין איסור במפריד החבלים, עיי"ש. ועיין באו"ש על הר"מ פ"י הנ"ל.

448. ושבכלים בשבת מותר וכו'. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ועיין ירושלמי עירובין פ"ג ה"ג, כ"א ע"א, בבלי שם ל"ה א', שבת קמ"ו א', ולעיל שבת פי"ב, שו' 59–60, ומש"ש. ובכלים קטנים שאין בהם משום בניין וסתירה חתיכה בתלוש מותרת לכ"ע.