תוספתא כפשוטה על ביצה ג:יד

152-53. לא יתן אדן אבן על גבי בקעת כדי לשוברה וכו'. עיטור ה' יו"ט מחל' כ', קמ"ט ע"ד, חי' הרשב"א ל"א סע"א, בית הבחירה למאירי, עמ' 188. ובעבוה"ק להרשב"א, בית מועד ש"ב סי' ו', מ"א ע"א: וגדולי המורים אמרו שלא התירו הבקוע אלא בקורות ועצים גדולים, אבל דקים נוחין להדלק בלא בקוע, ואסור שמלאכה גמורה היא זו, וחייבין עליה משום טוחן, 43 עיין ראבי"ה ח"ב סי' תשע"ד, עמ' 476 (עיי"ש שמסתייע מן הירושלמי, מפני שאם נאמר שאין איסור בדקים אין מקום לברייתא שמביא הירושלמי בסוגייא שם), פי' ר' ישעי' הראשון ובתוספותיו ל"א ב', ריב"א באו"ז ח"ב סי' ש"ס, ע"ו ע"ג. ועיין בהשגות הראב"ד פ"ד מה' יו"ט ה"י, במגיד משנה שם, ובשבה"ל השלם ה' יו"ט סי' דמ"ט, עמ' 240. ועיי"ש בשבה"ל מ"ש בשם אחיו ר' בנימין, וכבר קדמוהו בעיקר פירושו רב האיי (גנזי שכטר ח"ב, עמ' 329) והר"ח במקומו. ולפי פירושם אין כלל טחינה בבקוע עצים, אפילו לנסרים. לא יתן אדם אבן על גבי בקעת כדי לשבור אותה, אבל מכניסה בחור ושוברה. ועיין בב"י טאו"ח סי' תק"א. ובפר"ח שם ס"ק ב' מפרש שהאיסור הוא כאן משום מוקצה. ובים יששכר כאן פירש, שהרי בעצים דקים עסיקינן, ואין בוקעין אותן אלא ביד, ועיין מ"ש להלן.

253. אבל מכניסה בחור ושוברה. וכ"ה בד, בכי"ל, בחידושי הרשב"א ובעבוה"ק שלו הנ"ל. ובכי"ע: אבל מכניסה בחול וכו'. ובעיטור ובמאירי הנ"ל: באור וכו'. ולכל הגירסאות הכוונה ששוברה בשינוי, והואיל ובבבקעת עסיקינן, אעפ"י שאפשר להסיק בכולה, מ"מ קשה לשוברה בידים, ושוברה ע"י שמכניסה לחור הכותל, או בחול גס, או באש, ושוברה אחרי שנחלשה ע"י האור. ועושה כן כדי שיאחוז בה האור יפה, ויוכל להוסיף עצים אחרים.

353-54. אין עושין פחמין ביום טוב אפי' לאותו היום. במשנתנו פ"ד מ"ד: ואין עושין פחמין ביום טוב. ופירש"י: משום דאינהו נמי כלי לצורפי זהב. ועיין ברא"ה ובשיטה שם. ועיין בר"ן שם. ושאלו בבבלי ל"ב א': פשיטא למאי חזי? תני ר' חייא לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין לבו ביום וכו', להזיע וקודם גזרה. והיא הברייתא שלפנינו בתוספת פירוש. ועיין ברא"ה הנ"ל ובבית הבחירה, עמ' 192.