תוספתא כפשוטה על ביצה ג:טו

154. אבל ממתיקין את החרדל בגחלת. וכ"ה בד. וכן בכי"ל: אבל ממתקין וכו'. ולפי פשוטו דבוקה בבא זו לרישא, כלומר, אעפ"י שאין עושין פחמין ביום טוב אפי' לאותו יום, מ"מ ממתיקין את החרדל בגחלת של עץ. וכן אמרו בירושלמי פ"ד ה"ב, ס"ב ע"ג: אית תניי תני ממתקין את החרדל בגחלת, אית תניי תני אין ממתקין, מאן דאמר ממתקין, בשנתנו על גבי הגחלת. מאן דאמר אין ממתקין, בשנתן את הגחלת עליו. וכבר כתבנו לעיל שו' 51–52, סד"ה ואם בשביל, ששיטת בני א"י היא שאף כיבוי הותר באוכל נפש, 44 כשיטת רש"י כ"ב ב', הרז"ה שם, בעל השלמה לפי ס' המכתם, עמ' 225, ועוד. [תיקונים והשלמות: עיין גם בירושלמי פ״ד ה״ה, ולפי פירוש בעל פ״מ שם אינו שייך לעניינינו, אבל בק״ע פירש מצילין, נוטלין אוד מאש של תנור וכו׳, והתירו שם כיבוי באוכל נפש. וכיוון לאמת, שכן גורס בשיטה מקובצת כ״ח ב׳ (והעיר עליו באהבת ציון וירושלים, עמ׳ 37) בפירוש בירושלמי: מצילין גחלים מן התנור לכירה וכו׳, והסתייע מכאן שהתירו כיבוי באוכל נפש.] אלא שצריך להיות מעין בשר על גבי גחלים, שאין כאן כבוי גמור שהרי סופו מבעיר, 45 עיין בבלי כ"ב סע"ב, וכפירוש הרמב"ן במלחמות כאן פ"ב, אבל לא כשיטתו בכיבוי, ובכל מקום שאפשר לעשות בלי כיבוי אסרו מלאכת מכבה. אבל אם נותן את הגחלת לתוך החרדל יש כאן מכבה ממש. ועיין בשי"ק ד"ה מ"ד. ובכי"ע: אין ממתקין את החרדל בגחלת. ואף כאן הבבא דבוקה להרישא, ואין ממתקין מפני שעושה פחם. והיא בשיטת הבבלי שבת קל"ד א': ואין ממתקין אותו בגחלת. וחא תניא ממתקין אותו בגחלת. לא קשיא כאן בגחלת של מתכת, כאן בגחלת של עץ. ופירש"י: בגחלת של עץ אסור דשייך בה כיבוי לפי שעושה פחם, גחלת של מתכת לא שייך בה כיבוי 46 עיין בהמשך הבבלי שם ובגירסאות הרי"ף כאן פ"ב סי' תתפ"ט, ועיין בראשונים שצוינו לעיל, ובר"מ פ"ד מה' יו"ט ה"ו ובמרכבת המשנה שם ה"ב וה"ו, ובבית הבחירה למאירי, סוף עמ' 132 ואילך, ואינו שייך לעניין התוספתא כאן. וכו'. ועיין בגליון הש"ס לירושלמי הנ"ל ומ"ש בהגהות יפה עינים לשבת קל"ד א'. ובאמת שני התלמודים שנו ברייתא זו בתוספתא כאן, ובהכרח שבגחלת של עץ עסיקינן, אלא שהבבלי שנה בה "אין ממתקין", כגי' כי"ע, והירושלמי שנה בה "ממתקין", כגירסת רוב הנוסחאות, וחילק בין נתן את הגחלת עליו, ובין נתנו על גבי הגחלת. והברייתא השניה בין בבבלי בין בירושלמי היא ברייתא אחרת שלא נשנית בקשר עם הרישא כאן.

2אין נופחין במפוח וכו'. כל הברייתא בבבלי ל"ד א'. ופירש"י שאין נופחין במפוח שלא יראה כאומן עושה מלאכה.

355. אין עושין את השפוד ואין מחדדין אותו. בבבלי הנ"ל: ואין מתקנין את השפוד, ואין מחדדין אותו. ועיין ברש"י שפירש שהברייתא שלנו היא שלא כר' יהודה, או שמדברים שנתקלקל מערב יו"ט. ועיין בבעל המאור פ"ג סי' תתק"א, בשיטת הריב"ב שם, ובירושלמי פ"ה ה"ב, ס"ג ע"ב, מגילה פ"א ה"ח, ע"א ע"א. ובה"ג ד"ב, עמ' 185: ואין מחדדין את השפוד בדפרזלא , ואין מתקנין אותו בדחוטרא .