תוספתא כפשוטה על ביצה ג:יט

165-67. מולגין את הראש ואת הכרעים ואין טופלין אותן לא בחרסית ולא באדמה אבל מספספין אותן באור. וכע"ז בד ובכי"ל, אלא שבשניהם בטעות: מפספסין וכו'. והנכון כלפנינו. ובקג"נ יש כאן טשטוש, אבל האותיות "מספספ" ברורות. וזו היא הגירסא הנכונה, עיין מ"ש לעיל פסחים פ"ה, שו' 43, ד"ה אבל מפספסין, ולהלן שו' 71, ד"ה ואין מהבהבין. ובכי"ע: מולגין את הראש ואת הכרעים וטובלין אותן בחרסית ובאדמה, אבל מפספסין אותן באור. וגירסא זו בוודאי משובשת שהרי לפי גירסת כי"ע מותר לטבול (=לטפול) אותן בחרסית וכו', ומאי "אבל". ובראבי"ה ח"ב סי' תשפ"ז, עמ' 481: ובתוספתא תני איפכא אין מולגין וכו', אבל טופלין וכו' ומהבהבין אותו. ואגמרא דידן סמכינן. וודאי גמור הוא שגירסת כי"ע וגירסת הראבי"ה, שהשתמש בקביעות בכ"י שהוא קרוב מאד לכי"ע, היא משובשת, והגירסא "אין מולגין" היא באשגרה מלעיל תוספתא פסחים הנ"ל, אבל ביו"ט אין לומר כלל שמותר לטפול בחרסית ואסור למלוג. והנכון כלפנינו. וכן בבבלי ל"ד א': ת"ר מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור, אבל אין טופלין אותם בחרסית ולא באדמה ולא בסיד, כלומר, לא בגיפסוס ולא באדמה כזו שמשרת את השער ולא בסיד, עיין מ"ש על כל זה לעיל פסחים פ"ה הנ"ל, שו' 42, ד"ה ואין טופלין. ובטעם הדבר פירש"י משום דכן היא דרך מעבדי העור. ובה"ג ה' יו"ט ד"ו, ל"ו ע"ד: אמ' גאון מדקא אמרינן מולגין את הראש, דווקא ראש ורגלי', אבל גדיא כוליה לא עבדינן מלוג ביום טוב, דאפשר לאשלוחיה למשכיה. ועיין אוה"ג, עמ' 38, ובהערה א' שם. ועיין ראבי"ה ח"ב סי' תשפ"ז, עמ' 482, ובתוספות ל"ד א' ד"ה מולגין. ובשבה"ל השלם סי' רנ"ה, קכ"ד ע"ב, הוכיח מדברי רב כהן צדק שאין הבדל בין הראש והכרעים וכל הגדי, ולא דברו אלא בהוה. וכן פסק בעיטור ה' יו"ט מחל' ג', הוצ' רמא"י, קמ"א ע"ד, ועוד, עיין בפתח הדביר שם אות קי"א. ועיין בגנזי קדם של לוין ח"ד, עמ' 50, ובאוה"ג הנ"ל הערה ה', ו', ובמקורות שהביא בפנים שם. ועיין טאו"ח סי' תצ"ט ובב"ח שם ד"ה כתב בה"ג, ועיין גם בבית הבחירה למאירי, עמ' 203, בשם בה"ג.

267. ואין מספרין את הראש ואת הכרעים. כ"ה בד, כי"ע, כי"ל, וכן נראה מקג"נ, ובכי"ו נשמט בטעות ע"י הדומות. ובבבלי הנ"ל: ואין גוזזין אותן במספרים. ופירש"י: דמחזי כצריך לשער. אבל בתשה"ג גיאוניקה ח"ב, עמ' 222, פירש משום דנראה כעובדין דחול. ובתשובה לגאון בגנזי קדם ח"ד הנ"ל, עמ' 21 (אוה"ג, עמ' 39): ואין גוזזין אותן בתספורת שלהן . ואם אין כאן אשגרה מלמטה, משמע שאם גוזז אותם שלא בתספורת שלהן מותר.

367-68. ואין מספרין את הירק בתספורת. בבבלי הנ"ל: ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו . ופירש"י: ואין גוזזין הירק התלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין וכמושין, אין גוזזין אותן בתספורת שלו שגוזזין בה מן המחובר, דמאן דחזי סבר שלקטן היום. 52 וביתר באור אצל ר' ישעי' הראשון, שאם יתירו לו לקנב את הירק בכלי שרגילין לגזוז בו במחובר יחשדו בו שעכשיו תלשו באותו כלי, ויבואו להתיר תלישה מן המחובר. ובגיאוניקה הנ"ל: כולן שהוא ניראה כעבדון חול. ובה"ג ה' יו"ט ד"ו, ל"ו ע"ד הנ"ל, ד"ב סוף עמ' 184: וגוזזין את הירק בתספורת שלו. וכ"ה בתשובת הגאון שבגנזי קדם הנ"ל, ובראבי"ה ח"ב, ריש עמ' 483.

468. אבל מספר הוא את הקרנס ואת העכביות. בכי"ע: את הקונרס וכו', ובכי"ל: את הקינרס, וכן נכון, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 507, והכוונה ל־κύρανος עיין להלן, והוא artichoke הרגיל עכשיו בא"י. ובבבלי הנ"ל: אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות, ובה"ג ותשובת הגאון הנ"ל: ומתקנין וכו', שהרי לגירסתם מותר אף לגזוז, ואין כאן "אבל". ובה"ג ד"ו הנ"ל: תאני בבראשית דר' אושעיא (ב"ר פ"כ, ט', עמ' 193) וקוץ זה הקינרס ודרדר אלו עכביות. דרדר מוריקא דחוחי (ובגליון: נ"א דהוהי. וכ"ה בראבי"ה, עמ' 483, הנ"ל), וקינרס דאמרי דלגאי הוא, דצריכין תקון . והנה פירוש דרדר הם דברי אביי בגיטין ע' א', והוא כרכום הגדל בין החוחים, עיין ערוך ערך חח. ואשר לקינרס שמא צ"ל בה"ג: דאמרי דלגנא הוא, עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"א, עמ' 412, שהביא מסורית את לגנא כשם נרדף לעכובא, עיי"ש. ועיין באוה"ג הפירושים, עמ' 59, ובלקוטים מס' המספיק לתנחום הירושלמי הוצ' בכר, עמ' 20. ולעצם העניין פירשו בה"ג שהמינים הללו "צריכים תיקון", ומותר לתקן אותם ביו"ט. ובערוך ערך עכביות: פי' ירקות שהן מרין וצריך למתקן ע"י האור ברותחין, דאעפ"י שקודם שמתקן אינן ראויין לאכילה יכול לטלטלן כדי למתקן לאכילה. וכנראה שכוונתו שלפני שממתקן הם כעצים בעלמא, וסלקא דעתך אמינא שאסורין ביו"ט. 53 עיין היטב בבבלי כ"ו סע"ב ואילך. ורש"י פירש: מיני ירקות הן שיש טורח בתיקונן. וכן בפירוש רבינו ישעי' הראשון: מיני ירקות הן, וצריכים בישול הרבה, ואפילו הכי שרי למיטרח בהו ולמיכלינהו. ולפי פירוש הערוך ורש"י אפשר לפרש שדווקא בתיקון כזה התירו, אבל לא לגזוז בתספורת שלהם. וכן בעבוה"ק להרשב"א, בית מועד, סי' ז', ל"ח ע"ב: הקורנס והעכביות אע"פ שאם בא לתקנן טרחותן מרובה, מתקן ואינו חושש, ובלבד שלא יגזוז אותן במספרים שלהן . ויש שהורה להתיר אף במספרים. והראשון יראה לי עיקר, שהמספרים כאן וכאן אסור. אבל בר"מ פ"ג מה' יו"ט ה"ז התיר לגזוז את הקונרס והעכביות בתספורת, ופירש, איפוא, "אבל מתקנין" שבבבלי שמתקנין אותן בתספורת שהזכירו אצל ירקות, ומן התוספתא ראיה לדבריו, כמו שהעיר בח"ד כאן. וכן פסק גם בס' המכתם, עמ' 251. והלשון תיקון נופל גם על מתיקה ע"י האור וגם על גזיזה, עיין פסיקתא רבתי פכ"ג, קט"ז סע"ב, ב"ר פי"א, ו', עמ' 95.