תוספתא כפשוטה על ביצה ג:ג

111-12. בכור שנפל לבור אע"פ שמומו ניכר מערב יום טוב ולא התירו מומחה אין שוחטין אותו ביום טוב, לפי שאינו מן המוכן. בכי"ע, בד ובכי"ל: ר' שמעון אומר אע"פ וכו'. ובמשנתנו פ"ג מ"ד: בכור שנפל לבור. ר' יהודה אומר ירד המומחה ויראה, אם יש בו מום יעלה וישחוט, ואם לאו לא ישחוט. ר' שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן. ופירש"י שבבכור בעל מום שלא הראהו לחכם עסיקינן, ונפל לבור ביום טוב, ירד מומחה ויראה מום שהיה בו מאתמול אם מום קבוע הוא. ור' יהודה סובר שרואין מום ביו"ט, שאינו אלא כהוראה בטריפות (עיין ירושלמי בסוגיין ובבלי כ"ז א'), ור"ש סובר שאין רואין מומין ביו"ט. ופירש"י משום דהוי ליה כדן ביו"ט, אבל לא משום מוקצה, שהרי ר"ש לית ליה מוקצה. ועיין בתוספות שם ועוד, שהשיגו עליו מסוגיית הבבלי בשבת מ"ו ב'. אבל בשאילתות בא סי' מ"ד 6 ועיין בקטעי שאילתות מן הגניזה שפרסם הר"ל גינצבורג בגיאוניקה ח"ב, עמ' 363 ואילך. ועיין גם מ"ש מהרי"ן אפשטין בתרביץ, ש"ו, עמ' 470 ואילך. מבואר שמחמת מוקצה אתינן עלה. וכ"ה שיטת הר"מ בפ"ב מה' יו"ט ה"ג, 7 עיין בפיה"מ להר"מ ומ"ש בס' ראשון לציון להגר"ח ן' עטר ובחי' חתם סופר בסוגיין ד"ה שיטה ג'. ועיי"ש בהשגות. ובמגיד משנה שם הוכיח שאף הר"מ סובר שאפילו נולד לו מום מערב יום טוב אין רואין אותו ביו"ט, גזירה משום מום שנפל ביו"ט. 8 בצל"ח בסוגיין רצה לפרש שמום שנולד מערב יו"ט אסור לראותו ביו"ט משום מתקן, אבל אם נפל ביו"ט אין כאן איסור מתקן באוכלין, ולא גרע מכלים שנטמאו ביו"ט, ולפיכך הוצרך לומר שהטעם הוא משום מוקצה, עיי"ש. ועיין באו"ש במקומו על הר"מ שם. ועיין מה שהאריך בהעמק שאלה לשאילתות הנ"ל אות ד'. ועיין מ"ש בס' המכתם, עמ' 231, שהביא את פירש"י, והסיק: ולדידיה נמי כיון דאין רואין הוה ליה מוקצה. ובוודאי שאין כוונת רבינו שרש"י סבר כן, שהרי ברש"י מפורש: לאו משום מוקצה אסר ליה וכו'. אלא כוונתו שלפירש"י שהאיסור הוא משום שאין דנין, הוה ליה מוקצה אפילו לר"ש, כסוגיית שבת מ"ו ב', וכמבואר בשאר הראשונים. ועיין בחידושי המאירי כ"ו א' סד"ה אלא שיש, וכפשוטה של משנתנו והתוספתא כאן: שאינו מן המוכן. 9 וכבר הראינו לעיל בריש מכילתין שהדבור "אינו מן המוכן" בא במקורות א"י במקום "מוקצה" שבבבלי. וטעמו של ר' שמעון מפורש במשנה עצמה, מפני שלא היה בהיכנו מערב שבת, וכל זמן שלא התירו מומחה אינו בהיכנו, ואין שום סתירה וחילוף בין הסוגייא שבבבלי ביצה לסוגיית שבת שם. ובה"ג ה' בכורות, ד"ו קל"ט ע"ג, ד"ב, עמ' 597: ואפילו מומחה דאית ליה בכור וכו' דתנן (נגעים ספ"ב) כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו. ובכור דנפיל בו מומא ביום טוב אסור למשחטיה עד למחר, ואין רואין מומין ביום טוב. ולא הזכיר כאן מה דינו של בכור שנפל בו מום מערב יו"ט, אלא פסק את עצם הדין שאין רואין מומין ביו"ט משום שאין אדם רואה בכור לעצמו, ואינה כהוראה בטריפות. 10 וממילא מוכח מטעם זה שאין רואין אפילו אם נפל בו מום מערב יו"ט. ועיין מ"ש לעיל שבת ספט"ז. ובה' יו"ט, ד"ו ל"ו ע"ג, ד"ב, עמ' 183, העתיק את משנתנו כמו שהיא. ברם פשוטה של משנתנו היא בפי' ר' ישעי' הראשון (במחנה דוד): בכור שנפל לבור וכו', פי' בכור תם שנפל לבור מעי"ט, ואין ידוע אם נעשה בו מום בנפילתו ומותר לשוחטו ביו"ט וכו'. ועיין גם בתוספ' רי"ד בסוגיין שרמז לפירוש זה. ועיין בתוספות שבת מ"ו ב', ד"ה מי יימר דנפל בו מומא, ובברייתא שבבבלי כ"ו א'. ולפיכך אמרו כאן: אע"פ שמומו ניכר מערב יום טוב , כלומר אע"פ שהבעלים ראו את מומו מערב יו"ט. ואף בבבלי כ"ו ב' אמרו על משנתנו: מאי אין מומו ניכר, אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא, צריכא למימר? אלא דלא איתחזי לחכם מערב יום טוב אם מום קבוע או מום עובר. ואשר ללשון התוספתא, נראה שהיא הברייתא שהביאו בירושלמי פ"ג ה"ד, ס"ב ע"א: אייתי רב הושעיה מתניתא דבר קפרא מדרומא ותנא וחכמים אומרים כל שמומו ניכר מערב יו"ט ולא התירו מומחה אלא ביום טוב אין זה מן המוכן. ואעפ"י שכמה מן הראשונים (עיין ר"ח כ"ו ב', ובאהצו"י, עמ' 28) מעתיקים: כל שאין מומו ניכר וכו', כנראה שהוא תיקון ע"פ לשון משנתנו, והנכון כלפנינו, וכן מעתיק בחי' הרשב"א כ"ז א'. וכן מפורש בירושלמי לעיל שם: ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה כל שמומו ניכר מערב יום טוב ולא התירו מומחה וכו'. והנכון איפוא כגירסת כי"ו שלא נזכר כאן ר' שמעון, "וקתני לה בברייתא בלשון חכמים" (בבלי כ"ז א'), ועיי"ש בבבלי כ"ו ב' בברייתא דרב הושעיה. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 458. והברייתא שנתה בלשון יותר מפורשת.