תוספתא כפשוטה על ביצה ג:ו

118. הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו וכו'. במשנתנו ספ"ג: הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים במנין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו. ויש גורסים (עיין דק"ס): אומר אדם לחברו תן לי וכו', והיא היא, והכוונה למי שמכירו ונותן לו בהקפה ובלי קביעת מחיר, וסומך עליו שלא יחמסנו. וכל הברייתא שלנו בבבלי כ"ט ב', והסדר שם: טבח... פטם... נחתום. וכ"ה בה"ג ה' יו"ט, ד"ו ל"ה ע"ד, ד"ב, עמ' 180. וכ"ה הסדר בתוספתא כאן בכי"ע. ובראבי"ה ח"ב סי' תשע"א, עמ' 473: ובירושלמי גרסינן בכל הני ישראל, רועה ישראל, אצל טבח ישראל, אצל פטם ישראל, אצל נחתום ישראל (כסדר הבבלי). וכ"ה מביא בח"א (בשם אביו) סי' שפ"א, עמ' 408: ומורי שב"ט (=ר' שמואל בר' נטרונאי) הביא להם ראיה דבירושלמי באין צדין באחריתו תני אומר אדם לחנוני ישראל תן לי כלה של תבלין וכו' אצל טבח ישראל וכו', עיי"ש, ועיין ברוקח סוף סי' רצ"ח. ולפנינו בירושלמי ספ"ג: תני אומר אדם לחבירו תן לי כלה של תבלין, שכן בעל הבית דרכו ליתן כלה של תבלין לתוך תבשילו. ולא נמצא שם יותר, עיין בהערות ר"א אפטוביצר שם. ומוסיף רבינו יואל: וחקרתי בתוספתא באותן ברייתות שמביא ירושלמי, ולא מיירי בישראל, אלא סתם. ובהלכות גדולות (שהבאנו לעיל) בענין יום טוב וכו', דתנו רבנן הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו וכו', והני מילי ישראל, אבל חנווני גוי כל מילי דאיתיה במחובר, אי נמי כגון קימחא דאיכא למימר דהוא טחין ביום טוב, אי נמי ביצים דאיכא למימר דאיתילדו ביום טוב אסור למישקל מינה וכו'. ועיין באוה"ג, עמ' 35 ואילך, בשם רב שר שלום וס' המקצועות. ובתוספות כ"ט ב': אצל חנווני הרגיל אצלו. בין הוא נכרי בין הוא ישראל, דאין לחלק רק היכא דאיכא חששא דמחובר, או נולד. אבל עיין להלן בראבי"ה שם, ובח"ב, עמ' 473, ובהערות שם, בעיטור ה' יו"ט מחל' ג', הוצ' רמא"י, קמ"ב ע"א, ובפי' תלמיד הרמב"ן, עמ' 118.