תוספתא כפשוטה על ביצה ג:ז

122-23. ובלבד שלא יאמר לו סכום מניין, ר' שמעון בן לעזר או' ובלבד שלא יאמר לו סכום ממכר. וכן בכי"ע: סכום: מינין: מקח (ונמחקה המלה "מקח") ר' שמעון בן אלע' או' וכו' סכום ממכר. וכנראה שהיתה שם ערבוביא של שתי גירסאות, ומחק הסופר את המלה "מקח" וסימן בנקודות שהעיקר הוא "מינין", כפי שמוכח מן הסיפא. אבל בד: סכום מקח... סכום מנין. וכן בכי"ל: סכום ממכר... סכום מנין. ובבבלי בהוצ' שלפנינו: סכום מדה... סכום מקח. אבל בה"ג הנ"ל גורס: סכום מנין (כ"ה בד"ב, ובראשונים בשמו, ובד"ו נשמטה מלה זו בטעות)... סכום מקח. ולפי עדות בעלי התוספות כ"ט ב' סד"ה שלא ובב"מ ע"ה א' סד"ה משום הגירסא בתוספתא היא כגירסת בה"ג. וכן בסמ"ג לאוין ע"ה, כ"ו ע"ד: ורבינו חננאל גורס סכום מנין בדברי ת"ק וכו', וכן גרסינן בתוספתא והלכות גדולות. וכלשון זו ברא"ש פ"ג סי' י"ז. וכל הנ"ל מקיימים את גירסת כי"ו והגירסא המתוקנת שבכי"ע. אבל בראבי"ה ח"ב סי' תשע"א, עמ' 472, כותב על דברי ר' שמעון בן אלעזר: ובתוספתא גרסינן סכום מניין. וכ"ה באו"ז ח"ב (בשם הראבי"ה) ה' יו"ט סי' שנ"ח, ע"ה ע"ג. וכ"ה בפיסקא בשם הירושלמי באו"ז לעיל שם: 13 והוא המשך הפיסקא המובאת בראבי"ה ה"א, עמ' 408, ובראשונים שציין להם ר"א אפטוביצר שם בהע' 28. ובירושלמי גרסי' ובלבד שלא יזכיר סכום מקח. רשב"א אומר ובלבד שלא יאמר לו סכום מנין, וכן כתוב' הגירסא באלפס (ספ"ג במכילתין). וכ"ז כגירסת ד וכי"ל בתוספתא. ומכיוון שגירסאות הראבי"ה בתוספתא מכוונות ברובן המכריע (ביוצאים מן הכלל מועטים מאד) לנוסח כי"ע (לרבות את שבושיו) הרי מסתבר שבטופס ראשון שהיה לפני סופר כ"י ערפורט היתה הגירסא: סכום מקח... סכום מניין, ועדיין נשרד לנו זכר לגירסא זו, עיין מ"ש לעיל. ואשר לפירוש הדברים, הרי רוב הראשונים קבלו את פירוש בה"ג הנ"ל שכתב: סכום מנין, דכד הוה נקיט מיניה שבעין, והשתא נקיט מיניה תלתין, לא לימא ליה הא מאה. סכום מקח, דכד הוה נקיט מיניה בחמשה דנקי (כלומר, מעות), והשתא קא שקיל מיניה בדנקא, לא לימא הא מלייא זוזא. ומפרש בראבי"ה ח"ב, עמ' 471 ואילך, שדווקא בכגון דא אסור, אבל להזכיר את הדמים של עכשיו מותר, שהרי בדבר שיש לו דמים קצובין עסיקינן, ואינו קוצב עכשיו כלום, אלא נותן סימן בעלמא לכמה הוא צריך, והוא מסיים: ור' שמעון בן אלעזר לא פליג אתנא קמא אלא מפרש. ועיין שם בה"א סי' שס"ב, עמ' 383, ומ"ש לעיל שבת פי"ז, שו' 29–30, ד"ה ובר"ן. ועיין במהרש"א ובמהר"ם ובצל"ח ספ"ג. אבל לשיטת רש"י ועוד אסור להזכיר את הדמים, וכאן רבותא קמ"ל שאפילו אם אינו מזכיר את הדמים של עכשיו, אלא אומר לו תן לי עכשיו כמו שנתת לי אתמול, ויהא לך בידי סך כך וכך אסור. וכן הבין בבית הבחירה למאירי, עמ' 174, גם את שיטת הרי"ף, עיי"ש, ועיין בר"ן ספ"ג. ועיין בתוספות ב"מ ע"ה א' ד"ה משום שפירשו שאף לבה"ג אסור להזכיר את הדמים של עכשיו, עיי"ש. והרשב"ם 14 לפי הגהות הב"ח בגליון הרי"ף בשם הגהה ברי"ף ישן, ובעל דק"ס ספ"ג. כתב: ואני שמואל קבלתי סכום מקח , אל ישאל לו ק' אגוזים, אם ק' נמכרים בפשוט, אלא או פחות או יותר ישאל ממנו. ובס' המכתם ספ"ג, עמ' 237, הביא פירוש זה לסכום מניין, אבל סכום מקח הוא דמים ממש. ובתוספות ב"מ ע"ה א' הנ"ל צרפו פירוש זה לפירוש בה"ג, והם סוברים שהיא חומרא גדולה לאסור סכום מניין, ומסבירים שלא אסרו אלא אם סכום המניין יחד עם ההקפה הקודמת עולה בדיוק לחשבון מטבע ידוע, עיי"ש. ועיין בשטמ"ק שם שהביא כן בשם גליון התוספות. אבל לבקש בתחילה מאה אגוזים (בלי סכום) מותר, אע"פ שסך זה נמכר במטבע ידוע. והרשב"ם, כנראה, גרס כגירסת רש"י בבבלי, והיינו סכום מדה בדברי הת"ק, וסכום מקח בדברי ר' שמעון בן אלעזר, ולפיכך פירש סכום מקח כמו שפירש, וסכום מניין לא היה לפניו בגמרא.