תוספתא כפשוטה על ביצה ד:ט

141-43. מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אנשי אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו, אלא אם כן היו רגליו מעורבות לשם. וכ"ה בד. ובכי"ע: רגליו מיוחדין לשם. ובכי"ל ובקג"נ: לא יוליכו לו (בכי"ל חסר "לו") מפירותיו אלא אם כן היו רגליו מותרות לשם (מלה זו נשמטה בקג"נ בסוף השורה), ומעל השורה תוקן בקג"נ "יביאו" "מיוחדות לשם". ובמשנתנו פ"ה מ"ו: 30 כגירסת רוב הנוסחאות, עיין דק"ס, עמ' 106, הע' ב'. וכ"ה בהוצ' לו, קויפמן, פרמה ומשניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן. מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו, ואם עירב הוא פירותיו כמוהו. ובירושלמי ובבבלי נחלקו רב ושמואל בפירות מופקדין אצל אחר, לשיטת רב הפירות הם כרגלי הנפקד, ולשמואל כרגלי המפקיד. ושאלו שם מן הסיפא שאם עירב הוא פירותיו כמוהו ויכול להביא את הפירות, ואעפ"י שהנפקד לא ערב, ותירצו כשייחד לו קרן זוית, ולפיכך הם לגמרי ברשות המפקיד. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי. ברם בתוספתא להלן מסיים: ואם יש שם אפטרופוס וכו', ומשמע שדווקא אם אפוטרופוס של המפקיד הוא במקום הפירות מביאין לו למפקיד את הפירות, והוי ליה כאילו המפקיד עצמו בעיר שעירבה, אבל אין שם אלא נפקד גרידא (שהוא פחות מאפטרופוס), אין מביאין לו מפירותיו, אפילו אם עירב הנפקד, והעיקר הוא המפקיד, והפירות הן כרגליו. ולפי שיטת הרא"ה מ' א', פירוש תלמיד הרמב"ן, ריש עמ' 160, והר"ן (בשם איכא מאן דאמר) הסובר כרגלי הנפקד, אף כרגלי הנפקד קא אמר, 31 ועיין בים של שלמה פ"ה סי' ט"ז, ועדיין לא היו לפניו לא חידושי הרא"ה ולא פירוש תלמיד הרמב"ן, ומדבריהם מוכח שמרן צדק בפירושו לדברי הר"ן. והפירות כרגלי שניהן. ועיין גם במהר"מ שיף ובמהר"מ לתוספות (ישנים) מ' א' ד"ה תנן. 32 ובחי' הרשב"א מ' רע"א, ד"ה דתנן, מפורש כתירוץ הראשון של מהר"ם שיף. ולפי זה מתפרשת התוספתא כפשוטה שאפילו אם ערב הנפקד לא יביאו לו מפירותיו אלא אם כן היו גם רגלי המפקיד מעורבות לשם. ברם בירושלמי פ"ה ה"ה, ס"ג ע"ב, מוכח כשיטת שאר הראשונים, שלמ"ד כרגלי הנפקד, הוא כרגליו גרידא, ומשנתנו כשהיה מפתח ביד בעלים (לפי הירושלמי), או שייחד לו קרן זוית (לפי הבבלי). ועיין מ"ש לעיל שבת פי"ז הי"ז, שו' 35–36, ד"ה ברם, וד"ה ושיטת, עיי"ש היטב מ"ש בפירוש משנת ביצה הנ"ל. [תיקונים והשלמות: אעפ״י שכבר בטלנו לעיל בהשלמות למקום הנ״ל את פירושנו במשנת ביצה שם שהוא מתנגד לשני התלמודים, אבל בתוספתא כאן ששנתה: מי שהיו פירותיו בעיר אחרת וכו׳ אלא אם כן היו רגליו מעורבות לשם, הפירוש כפשוטו הוא שאינם מדברים במפקיד וכנפקד כלל, אלא במי שהיו פירותיו באוצר שבעיר (ובאחריותו הוא לבד), שאין מביאין לו מפירותיו אלא אם כן היו רגליו מעורבות לשם. 29 במשנתנו הסיגנון הוא "ואם עירב הוא", ולפנינו כעין שתי בבות. ושמא דייקו בתלמודים מסיגנון זה שיש כאן עוד אחד ששייך למקום הפירות. אבל לפי סיגנון התוספתא בוודאי שאין להכניס לתוכה מפקד ונפקד. ומוסיפה התוספתא: ואם יש אפטרופוס מביאין וכו׳, כלומר, אם יש בעיר אפוטרופוס על האוצר שבני העיר אוצרים שם את הפירות, ויש לו רשות גם למכור אותם, כדין אפטרופום, הרי הפירות כרגלי האפטרופוס. וכל מה שכתבנו בעניין שם הוא רק ע״פ פירושי התלמודים במשנתנו, אבל יתכן ויתכן שגם לבעלי התלמוד המשנה כאן לחוד והתוספתא לחוד. וכמעט וודאי גמור הוא שכן הוא הפירוש בתוספתא. וכן סתמתי בפירוש הקצר. ובס׳ עבודת הקודש להרשב״א שער ה׳ סי׳ כ״א, ל״ה ע״ב: היו נתונין בעיר אחרת אעפ״י שבני אותה העיר ערבו אצלו וכו׳ לא יזיזום ממקומן, ואם היו מופקדין אצלם וכו׳. ושמא ניסח ע״פ התוספתא כאן וע״פ משנתנו כפירוש התלמודים.]

243-44. ואם יש שם אפטרופוס מביאין על פי אפטרופוס. וכ"ה בד. ובכי"ע: אם יש שם אפיטרופין מביאין לו בפני אפיטרופין. ובקג"נ: אם יש טרפוס מביאין לו בפני אַפְטׁרְפוׁס. וכ"ה בכי"ל (אלא ששם: אפטרופוס). ובקג"נ הוגה בין השורות "על פי" (במקום "בפני"), ואף "בפני" פירושו כאן "מפני", על ידי, על פי. ומפשוטה של לשון משמע שאם היה אפיטרופוס של המפקיד במקום הפירות הרי הן כרגליו, ואם עירבו בני העיר מביאין לו למפקיד מפירותיו כאילו היה מבני העיר. ומסתבר שאין מדברין כאן בשהיה המפתח בידי המפקיד גרידא, שאם כן מה מועיל האפטרופוס. אלא שאם אין כאן אפטרופוס, הרי הפירות לכל הפחות כרגלי שניהן, ומכיוון שהמפקיד לא עירב אסור להביא לו את פירותיו שהן מחוץ לתחומו, אבל כשיש אפטרופוס של מפקיד במקום הפירות הרי הוא כאילו המפקיד עצמו מבני העיר, ומועיל לו עירוב של בני העיר להוציא את הפירות מחוץ לתחום. ואפוטרופוס הוא יותר מנפקד שהרי הוא יכול גם למכור את הפירות, ומשמע שהפירות אינם אלא כרגלי אפוטרופוס, אבל לא כרגלי נפקד, שאינו אלא שומר. ועיין מ"ש לעיל, שו' 41–43, ד"ה ברם.