תוספתא כפשוטה על ברכות ב:יב
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 2:12
Open in the reader →131. שנתן עליו. בירושלמי ובבבלי הנ"ל (בכתי"י): שנפלו עליו וכו', ודווקא בנתינה או בנפילה, אבל לא בטבילה, כמפורש בבבלי שם כ"ב א. ועיין פיה"מ להר"מ מקוואות פ"ג מ"ד, ובטאו"ח סי' פ"ח.
233. הזבין וכו'. וכ"ה בירושלמי. ובבבלי: הזבים והמצורעים ובועלי נדות. ובכי"מ שם: ובועלי נדות ויולדות. וכבר העירותי בתס"ר (ח"א עמ' 15) שגי' כי"מ חשודה בעיני מפני שכנראה "בכוונה הוציאו את הנקבות והכניסו זכרים במקומן, 10 כלומר, בועלי נדות ובועלי יולדות. ותמהני אם היה מקום לטעות בדברי, שהרי כתבתי מפורש: הוציאו את הנקבות. ועיין מ"ש הרל"ג בפירושים ח"ב עמ' 248. עיין המשך דברי התוספתא". כלומר, שכל אלו מותרים לקרות בתורה וכו' ולשנות במשנה, ואין דרכה של אשה בזה. עכשיו אני רואה שהרש"ס גורס גם בירושלמי: זבין ובועלי נדות וזבות ויולדות וכו', וגם שם פירושו בועלי זבות ובועלי יולדות וכו', כלומר, בזכרים גרידא עסיקינן. והנכון כלפנינו ונשנו זבות ויולדות באשגרה מכמה מקומות אחרים.
335. בהלכות הרגילות. בפירש"י: ברגיליות. במשניות השגורות בפיו, שהוא מוציאן מפיו במרוצה וכו'. ובירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה, פ"ב ע"ד): תני אבל שונה הוא במקום שאינו רגיל, כגון אילין מיליהון דרבנן דבר נש משתאיל בהון וקיים ליה, כמאן דלא רגיל. ומכאן שהלכות רגיליות פירושו הלכות השנונות בפי האדם, וכשנשאל בהן הוא אינו מגמגם ועונה מיד. 11 בירושלמי שבת: רוגליות, כגי' כי"ע כאן, ואין בין רגיליות ורוגליות ולא כלום. וכן בירושלמי עירובין (פ"ו ה"ח, כ"ג ע"ד): חצר רוגלת, ופירושו חצר רגילה, עיי"ש במפרשים. ואני מעיר ע"ז מפני דברי המעיר במלונו של בן יהודה ערך רגלי (עמ' 6429 בהערה). ואין צורך להוסיף שהמעיר שם לא הבין לא את הירושלמי ולא את דברי: הוא קיטע אותם והוסיף במוקפים דברים שאינם שייכים לעניין. וכוונתי שם ברורה שבירושלמי מו"ק נתבאר מה הן הלכות שאינן רגילות, ומכאן שהלכות רגילות הן כמו שכתבנו, וכפירש"י בברכות.
436. המשנה. בירושלמי שבת ובכי"ר ברכות: משנתו, כלומר שלא יפרש ויבאר את משנתו הרגילה, שהוא מותר לשנותה. וכן גם בבבלי לפי גירסת הערוך (צע): ובלבד שלא יציען, עיין דק"ס עמ' 105 הע' נ'.