תוספתא כפשוטה על ברכות ב:יד
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 2:14
Open in the reader →141. הרי שהיה וכו'. רוקח סי' שמ"ה וראבי"ה ח"א סי' ע"ז, עמ' 54.
2ערום וכו'. עיין במשנתנו פ"ג מ"ה ובירושלמי תרומות פ"א סה"ו, מ' ע"ד. אבל עיין באהצו"י שם עמ' 10 ובמאירי כאן כ"ו א' (86 ע"א) ובמגן אבות שלו עמ' כ"ח ובנוסח הר"ש סיריליאו לתרומות (י"ב ע"א). ולפי גירסתם אינו עניין לכאן.
342. בתבן וכו'. רב עמרם גאון (גיאוניקה של גינצבורג ח"ב 328, סדר תו"א הוצ' כהנא עמ' 18) הביא ברייתא זו לדוגמא שהלכה כתוספתא במקום שאין התלמוד חולק עליה, ולא עוד אלא שיש לה סיוע ממימרא של שמואל בסוכה (י' ב'). ולכאורה הדברים תמוהים, שהרי הלכה זו מבוררת במשנתנו כאן: ואם לאו יתכסה במים ויקרא. ואמרו עליה בירושלמי ובבבלי שבמים עכורים שנו. ולפי ההוספה שבתלמוד (כ"ה ב'): דדמו כארעא סמיכתא, ולפ"ז הרי מפורש בתלמוד כאן שמכסה את עצמו בעפר וקורא. ואף לגירסת כתה"י בבבלי קשה, מה לי מים עכורים מה לי תבן וקש, ודברי התוספתא מקויימין מן הסוגייא במקומה, ולמה לו לרבינו להביא דמיון רחוק מבבלי סוכה. ולפיכך נראה שמן הסוגייא שלנו אין ראיה, מפני שאם יצא להתלבש יעבור זמן ק"ש, ומשום זה התירו לו להתכסות במים עכורים. וכן מפורש בה"ג (ג' ע"ב, ד"ב עמ' 33): ואסיר ליה לאיניש למקרי ק"ש כי קאי ערום ואפילו קאים במיא וכו' ואם עד דסליק עבר זמן ק"ש יתכסה במים ויקרא וכו'. וכן משמע מפשוטה של משנתנו. אבל בתוספתא לא נזכר זמן ק"ש כלל, ומשום טירחא אתינן עלה, שלא הטריחו עליו ללכת לביתו להתלבש, ואפילו אם יספיק להגיע לביתו ולהתלבש לפני שיעבור זמן ק"ש אין מטריחין עליו. וכן יוצא ברור מתוספתא תרומות (פ"ג ה"ב) שמכסה את עצמו בתבן וכו' ומברך, והרי שם בוודאי אין זמן קבוע לברכה ולתרומה. ומטעם זה הביא ר"ע גאון ראיה מגמ' סוכה שלא הטריחו על אדם להתלבש בבגדיו ולקרוא ק"ש אם יכול לכסות את עצמו בדבר אחר. (וממשנתנו כאן אין ראיה להפך, שהרי האדם לא ישאר במים וצריך לצאת מן המים, וא"כ למה לו לקרוא במים אם יכול להתלבש ולקרוא לפני שיעבור זמן ק"ש).
4אין שבחו וכו'. ופי' המפרשים ברישא (וכן משמע מדברי ר"ע גאון שהבאנו לעיל, עיי"ש) שמכסה את ערותו גרידא (עיין הלשון בחלה פ"ב מ"ג), והוא בוודאי מספיק להלכה. ומרהיטת הלשון כאן משמע שאפילו כולו מכוסה בקש אין זה שבחו של אדם להיות קורא כן, וכן משמע מלשון משנתנו (עיין מ"ש לעיל). תדע לך שהוא כן, שהרי ברא הקב"ה את האדם בלבוש ולא הסתפק בזה שהוולד מכוסה רירים ודם, כלשון התוספתא.
546. את לבו. מלשון זו משמע קצת שאפילו כסה את כל גופו בקש או את מתניו במטפחת אינו מתפלל עד שיכסה גם את לבו בבגד, מפני שאין זה דרך כבוד לעמוד לפני המלך בלי לבוש. ובברייתא שבבבלי: אבל לתפלה עד שיכסה את לבו. והאיסור של לבו רואה את הערוה לא נזכר לא בתוספתא ולא בירושלמי. ועיין מ"ש החיד"א במחזיק ברכה או"ח סי' ע"ד ובמה"פ פ"ט ה"ב ד"ה היה, ומ"ש הרל"ג בפירושים ח"ב עמ' 284.