תוספתא כפשוטה על ברכות ב:כ

164. עומדין לבושין וכו'. סדר הבבות כאן מתאים לסדר שבירושלמי, אבל סדר הבבות שבד ובכי"ע מתאים לסדר שבבבלי.

266. עומדין ערומין וכו'. בירושלמי: מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין. וזו היא נוסחא מדוייקת, ואין מדברים כאן כלל בחדר שיש בו ערומים, שהרי אין להניח תפילין לפני ערום ואפילו הוא יחיד, אלא בחדר שאין בו אנשים כלל אנן קיימין, או שכולן לבושים. והאיסור הוא משום שחדר שרוב בני אדם רגילים להיות שם ערומים דינו כבית המרחץ שאין איסורו נפקע ממנו אפילו אם אין רוחצין שם בשעת מעשה. 23 ירושלמי פ"ב ה"ג, ד' ע"ג; בבלי כ"ו א' ושבת בסוגיין. וגם כאן פירושו שדרכם של בני אדם להיות עומדים שם ערומין, אעפ"י שעכשיו הם כולם לבושים. ועיין בפרישה טאו"ח סוף סי' מ"ה ובב"ח שם סי' פ"ד. וכן צריך לפרש גם למסקנת הבבלי שם: כי קאמר רב אדא בחדתי. 24 במס' ד"א פ"י, הוצ' היגר, עמ' 302: אין אדם שואל ומשיב במקום שרובן ערומין ולא במקום שרובן לבושים; רובן לבושים ומיעוטן ערומים, רובן ערומים ומיעוטם לבושים ככולן ערומין. וברייתא זו מדברת במקום שהיו ערומים ממש, ובכגון דא מיעוטן ערומים ככולן ערומים, אפילו אם האנשים הלבושים חוצצים בין הנכנס ובין הערומים. ועיין במס' תפילין הי"ז, עמ' מ"ז.

367. ואין צריך וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע, בירושלמי ובבבלי. וצוק' הוריד גירסא זו לשינויי נוסחאות, וציין שכ"ה בכי"ע. ואיני יודע מה פסול מצא בה.

469. לכתחלה. בירושלמי: ואינו נותן. אבל אינו לובשן עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ. והנה הבבא האחרונה חסרה בתוספתא ובבבלי, אבל אין לשבשה בירושלמי, ואף אין למחוק שם את המלים "ואינו נותן". והפי' הנכון הוא בפי' לבע"ס חרדים שהבבא האחרונה חוזרת על הרישא, והיינו אעפ"י שמותר לתת תפילין בחדר שבני אדם עומדים בו לבושים, זהו דווקא אם היה צורך בנתינתן (כגון לק"ש), אבל כשיוצא מבית המרחץ אין ללבוש את התפילין עד שיצא רשות כל המרחץ, ואפילו חדר החיצון. וכן אמרו לעיל שם על ר' יוחנן: כד הוה אזיל מסחי כיוון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן. א"ר יצחק עד (כלומר, משהגיע עד, ולישנא קטיעא הוא) יעקב תרמוסרה היה לובשן. ומכיוון שהתורמסר (כלומר ה־θερμοσάριος, אדם הפורט את המטבעות לתורמוסין, לפרוטות קטנות) 25 כמו שפירש לנכון הרי"ן אפשטין בתרביץ ש"א ס"א, עמ' [89] הע' 4. אלא שיש לתקן במקצת את דבריו על מהות התורמסר, עיין מ"ש להלן מע"ש פ"א שו' 12. היה יותר מרוחק מבית הרחיצה מן האוליירין (όλεάριος, שומר הבגדים), הרי אין לפרש את הירושלמי אלא שר' יוחנן כשהיה הולך לבית המרחץ היה מניח תפילין עד שהגיע לאוליירין, אבל כשחזר לא היה לובש אותם אלא משהגיע עד התורמוסר, כלומר כשיצא מרשות כל אותה מרחץ. ולפיכך המשיך הירושלמי אחרי שהביא את הברייתא שלנו: ודא מסייע כיי דמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה (והירושלמי חזר על הלשון הקטוע שלעיל) היה לובשן, כלומר כשהגיע עד יעקב תורמוסרה בחזירתו מן המרחץ היה לובש את התפילין. ועיין מ"ש לעיל בהי"ז.