תוספתא כפשוטה על ברכות ג:יד

1סומה וכו'. נראה קצת שבמשנת תנא תוספתאה היתה מ"ו לפני מ"ה (בפ"ד), ולפיכך פירש תחילה מ"ו ואח"כ מ"ה. וכן שנינו במשנה שם: היה יושב בספינה (או בקרון) 49 ליתא במשנה שבירושלמי, בפיסקא שם, בהוצ' לו, קויפמן, במשנה שבבבלי ד"ר ועוד. או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קודש הקדשים. ובר"מ פ"ה מה' תפלה סה"ג: סומא ומי שלא יכול לכוין את הרוחות והמהלך בספינה יכוין את לבו כנגד השכינה ויתפלל. ונתבארו דברי רבינו ע"י בנו ר' אברהם (סה"י לכבוד ר"י לוי עמ' 38) שהעתיק את הברייתא שלהלן והמשיך: ומי שהוא סומא בעיניו או שאי אפשר לו להתכון נגד המקדש, כמו מי שהוא עובר דרך הים אשר שם האניה הולכת פעם הנה ופעם הנה, או מי שמהלך במדבר וכו' ויכון בלבו ובמחשבתו בכל הרוחות שיעמוד אל המקום ברוך הוא הרי לך שהר"מ באר את המשנה ע"פ הבריתא שבבבלי והתוספתא, וסבר שהיושב בספינה שאינה הולכת בכיוון ישר, וכן אסדה התלויה במרוצת הנהר, שלפעמים הולך ומתפתל (משא"כ בחמור שיכול להעמיד אותו בשעה שהוא מתפלל, עיין תר"י ומאירי ל' רע"א), אינו יכול לכוין את הרוחות, ולפיכך מסתפק בזה שמכוין את לבו לשכינה. ואעפ"י שבמשנה הלשון הוא: כנגד בית קודש הקדשים, הרי אין כאן אלא שינוי בלשון ולא בעניין, וכמו שאמרו בירושלמי (פ"ד ח' ע"ג) בשם ר' חייא רבה: כנגד קדשי הקדשים שלמעלן. וממסורת הירושלמי נראה שאלה הם גם דברי ר' חייא בבבלי (יבמות ק"ה ב'): המתפלל צריך שיכוין את לבו (כגי' הרי"ף בברכות פ"ה ועין יעקב במקומו ועוד) למעלה. 50 ועיין בגירסת בה"ג ר"ב, עמ' 33, שהרכיב את הבבלי והירושלמי שם. ובירושלמי כאן בברייתא שלנו: הרי אילו מתפללין כלפי למעלן. ולפ"ז משמע שהפי' במשנה ובתוספתא שמי שאינו יכול לכוין את הרוחות מתפלל כדרכו, ומכוין לבו לבית קה"ק ולשכינה, ואלו הם שני פרטים הנוהגים בכל מתפלל שיצייר כאילו תפלתו עוברת דרך קה"ק לשכינה. וכן שנינו בפסיקתא רבתי רפל"ג (=תנחומא בובר וישלח סי' כ"א): "ילמדינו רבינו המתפלל להיכן הוא צריך לכוין את לבו (עיין לעיל ה"ד ומש"ש). כך שנו רבותינו יכוין אדם לבו כנגד 51 כ"ה בתנחומא. ובפסיקתא בד"ר בטעות: גנגד. בית קודשי הקדשים". ומכאן שכיוון הלב כנגד בית קה"ק נוהג בכל מתפלל. ועיין להלן.

264. ויתפללו אל וגו'. עיין בשנו"ס, ולפנינו צ"ל: והתפללו וכו', עיין דק"ס עמ' 154 הערה ר', ובראבי"ה ח"א סי' פ"ז, עמ' 64 הע' 20. ונשתבש בכל המקומות, והנכון הוא בד: והתפללו אל ה' (מ"א ח' מ"ד), והכוונה לסוף הפסוק: והבית אשר בנית לשמך.