תוספתא כפשוטה על ברכות ג:כב

1הכותב וכו'. מפתח לר"ן ל"ב ב' (כ' ע"א) בשם התוספתא.

289. לא ישיבנו. בכ"מ פ"א מה' תפילין הט"ו דייק מלשון הר"מ שאינו מפסיק מפני החשש שמא יסיח דעתו וישכח ולא יגמור את השם לשמו. אבל פשוטה של ברייתא הוא שאין להפסיק באמצע כמו שאין להפסיק בק"ש ובתפילה באמצע התיבה, וצריך לכתוב את השם בבת אחת (עיין מ"ש להלן מס' חסידים סי' תתתתקס"ב) ובטבילה אחת של הקולמוס (עיין להלן), והלואי שהיינו יכולים לעשות כבן קמצר (עיין יומא ל"ח ב' וברש"י במשנה שם). אבל בדיעבד אם הפסיק אינו פוסל את השם, שהרי אפילו אם טעה והשמיט אות אחת מן השם, יכול להשלימו אח"כ. 54 עיין במס' סופרים פ"ה ה"ה. ולא נחלקו אלא בתליה ע"ג השיטין. ולשיטת האחרונים שפוסלים בכתב את השם שלא כסדרו (עיין בפתחי תשובה ליו"ד סי' רע"ו ס"ק י"א אות כ' ) מיירי שהשמיט את האות האחרונה.

3ששה שמות וכו'. וכ"ה גם בס' המפתח להר"ן הנ"ל. וכ"ה במס' ספרים שנאבדה מאתנו (לפי גנזי מצרים הוצ' אדלר עמ' 29, הצופה האנגלי סדרא ישנה ח"ט 697): הכותב את השם ואפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב חמשה וששה שמות, כיון שגומר אחד מהן משיב שאילת שלום וכו', לא יטביל אדם קולמוס שנים שלשה פעמים ויכתוב בו את השם, אלא טובלו פעם אחת וכותב בו את השם. וכן בס' חסידים הוצ' מק"נ סי' תשכ"ב עמ' 186: הכותב את השם וכו' היה כותב חמשה שמות כיון שגמר אחד מהם משיב, וברור שהעתיק מן התוספתא. ועיי"ש סי' תשכ"א וסי' תשכ"ג ועיין להלן. אבל במס' סופרים פ"ה ה"ז (ובמס' ס"ת שם): היה כותב שנים או שלשה שמות כאחת מפסיק ביניהם ומשיב. וכן העתיקו משם בה"ג ושאר קדמונים, עיין בהוצ' היגר עמ' 156 ובציונים שם. ברם בירושלמי כאן: היה כותב שנים או שלשה שמות כגון אל אלקים ה' הרי זה גומר וכו'. ומכאן הוכיחו האחרונים שבכל השמות שאינם נמחקים אנו מחייבים כתיבה לשמה, ולאו דווקא בשם הויה, עיין בברכי יוסף יו"ד סי' רע"ו שהאריך בזה [ובשו״ת יוסף אומץ של החיד״א סי׳ א׳.]. וכתב שם בשם היד מלאכי: אשתמיטתיה (כלומר להרדב"ז ז"ל) ירושלמי פ' אין עומדין ופ"ב דמגילה דאמרינן תני היה כותב שנים או שלשה שמות כגון אל אלקים ה' וכו'. וכן מעיד באהצו"י כאן (עמ' 122) על הברייתא שלנו: "וכ"ה בירושלמי מגילה פ"ב ה"ג". וכ"ז אינו נכון, ואין זכר מזה לא במגילה ולא במ"א בירושלמי (חוץ מברכות), ורק המלים: אל אלקים ה' נזכרות בירושל' מגילה פ"א לעניין אחר, עיין להלן. וכנראה שצדק בברכ"י שהמאמר "כגון אל אלקים ה' " הוא גליון שנכנס לפנים ולא היה לפני כמה מן הראשונים. וכנראה שהכותב הוסיף ע"פ הירושלמי ברכות פ"ט ה"א, י"ב סע"ד (השוה גירסת הר"א פולדא בירושלמי פ"ה) ומגילה פ"א הי"א, ע"א ע"ג. ועיין מ"ש להלן בסוף הברייתא. ולפ"ז אפשר לפרש את התוספתא והירושלמי כפירוש בעל נ"י לה' ס"ת להרי"ף: "כגון שהניח ביריעה שמות רבות שלא רצה לכתבם מפני שלא היה טהור, והניח להם מקום ובא לכתבם עתה בבת אחת". והדברים מתבארים יותר ע"פ מה שכתב הראב"ד באשכול ה' ס"ת, ח"א עמ' 162: ושמיע לן דהאידנא איכא הרבה מן הסופרים דאין כותבין בו השמות, אלא מניחין חלק במקום השמות, וכשמסיימין ספר תורה כולו מטהרין עצמן, וכותבין כל השמות כלן (והר"ח אלבק בהערה שם העיר על דברי נ"י הנ"ל). ואיכא נמי מנהון מאן דמיתי בי עשרה כשכותבין וכו'. ועיין גם בגנזי מצרים הנ"ל סוף עמ' 28 (696). ובס' חסידים סי' תתתתקס"ב עמ' 420: כתיב (שמות ל"ט, ל') ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קדש לה'. ויכתבו. לימד שבפני רבים נכתב השם, כגון בעשרה, וכתיב (ויקרא כ"ב, ל"ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכך היו הראשונים עושים כשכותבין ספר התורה היו כותבין השמות בעשרה צדיקים. ויש אומרים הוצרך בפני רבים לכותבו כדי להזהירו שיכתוב לשמה שאם יכתוב שלא לשמה שטעון גניזה. וגם האותיות בפעם אחת כולם היו וכו'. נמצאנו למדים מדבריו שהסופרים הקדמונים היו מניחים את מקומות השם חלק והיו כותבים אותם אח"כ ברבים ונזהרים לכתוב את האותיות בב"א. ברם ספק גדול בעיני אם מנהג זה היה קיים בזמן התוספתא והירושלמי. יתר על כן כל הרבותא שמפסיק בין השמות אינה אלא אם השמות רצופים בפסוק.

490. משיב וכו'. בס' חסידים סי' תש"כ עמ' 186 (=סי' תתתתק"ס עמ' 420): ואם שני שמות או שלשה או יותר, כגון (יהושע כ"ב, כ"ב) ה' אלקים ה' אלקים ה' הוא יודע, לא יקום ולא (כ"ה בסימן המקביל, וכאן בטעות: אלא) ינוע ולא יסורו עיניו מלכתוב עד שיסיים את כולם וכו'. וכבר תמה המו"ל שהתוספתא והירושלמי סותרים, וגם המחבר בעצמו סותר את דבריו בסי' תשכ"ב. ואפשר שרבינו חילק בין תשובה בפה, ובין תנועה בגופו, תדע לך שהוא כן שהרי למעלה שם (רק בסי' תתתתק"ס) בכותב שם אחד הזכיר "ולא ידבר" ואילו בכותב כמה שמות לא הזכיר דבור כלל.