תוספתא כפשוטה על ברכות ג:כג

1מקום שנהגו וכו'. כל הברייתא שלהלן בשם התוספתא בתוה"א להרמב"ן, עניין ההתחלה, ד"ו נ' ע"א ואילך (ואעפ"י שהוא מעתיק שם הכ"ד גרידא, אבל מדבריו שם מתפרשת גם ברייתא זו). ובבא זו לא הובאה כאן אלא אגב הסיפא, עיין להלן. ובתוה"א להרמב"ן הנ"ל באר אותה ע"פ הבבלי כתובות ח' ב' עיי"ש. ואנו למדים מן המקורות שסתם ברכת אבלים כוללת גם תנחומי אבלים (חוץ ממקומות שנזכרו בצדה תנחומי אבלים בפירוש). ושנינו בירושלמי (פסחים פ"ח ה"ח, ל"ו ע"ב ומקבילות): אלו הן ברכת אבלים מה שהן אומרין בבית הכנסת . אלו הן תנחומי אבלים מה שהם אומרים בשורה. 55 באהצו"י (מו"ק עמ' 85) העיר על גירסת הרי"ף (מו"ק פ"ג סי' אלף רכ"ט), רמב"ם (פי"ב מה' אבל ה"ז) ושבה"ל השלם (ה' שמחות סי' י"ב) שגרסו בירושלמי: אלו הן ברכת אבלים שאומרים בבית האבל . ברם קשה להגיה את כל הנוסחאות של הירושלמי, וכ"ה גם בשרי"ר עמ' 192 ואצל כמה מן הראשונים, עיין אהצו"י שם. וכנראה שברי"ף והנמשכים אחריו העתיקו מנוסח מתוקן ע"פ המנהג המאוחר. ונראה שבירושלמי כיוונו למנהג הקדום שנהגו לומר ברכת אבלים בבית הכנסת, ואפילו בחול. 56 עיין בפרקי דר"א ספי"ז, וכפי' הרי"ץ גיאת והרמב"ן, עיין בבאור הרד"ל שם אות ע"ד. ובמס' סופרים פי"ט (ה"ט, עמ' 335): "וברכת אבילים בערב לאחר התפילה בפני המתפללים על הכוס. בשבת אין (כצ"ל, כמו שהוא במחז"ו עמ' 715) אבילות נוהגת וכו', לאחר שיגמור החזן תפילה (של מוסף) 57 המוקף ליתא במחז"ו עמ' 715. וכנראה שהוסיפו כן בנוסחאות שלנו ע"פ המנהג המאוחר של בני א"י, שלא הכניסו את האבל לביה"כ אלא בשבת בלבד, עיין בחילופי מנהגים שבין א"מ ובני א"י סי' י"ד, הוצ' מרגליות עמ' 122. וכל המאמר במס' סופרים מן "אין אבלות נוהגת" וכו' עד "ולהלוותן לבתיהם, אבילים [לנחמן]" הוא מאמר המוסגר. הולך לו אחורי דלת של בית הכנסת וכו' ומוצא שם האבילים וכל קרובים ואומר עליהן ברכה". והיו מקומות שנהגו לומר ברכות הללו ברחבה (עיין בבלי כתובות ח' ב' ובמקבילות), ואף שם אמרו אותן בלי שום סעודה, וכפירוש הגאונים, עיין שטמ"ק בכתובות במקומו ובאוה"ג שם עמ' 33. ואח"כ חזרו על אותן הברכות גם בבית האבל. 58 עיין בבבלי כתובות ח' ב' הנ"ל. ועיין וי"ר פכ"ג, ד', ומ"ש להלן. ולשיטת הבבלי חזרו על הברכות בכל פעם. אבל בירושלמי לא נזכרו כלל פנים חדשות, לא לעניין ברכות חתנים (עיין מ"ש להלן) ולא לעניין ברכת אבלים. ונראה שפסקו כר' יהושע, 59 ירוש' ברכות פ"ג ה"א, ה' ע"ד ומקבילה במו"ק, ועיי"ש בדברי ר' ירמיה בשם רב. אבל בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה, פ"ב רע"ד: התפילין לשני ימים, והיינו מפני שתוקפה של אבלות הוא שני ימים, עיין במשנה מו"ק פ"ג מ"ה ובירושלמי שם פ"ב ע"ב. ועיין ב"ר פ"ק, ח', הוצ' אלבק עמ' 1290 ובהערות שם. ועיין במס' שמחות פ"ו הי"א, עמ' 134, ובגי' תוה"א להרמב"ן, עניין התחלת האבל, ד"ו ע"א ע"א. והיו מקומות שנהגו כבר קפרא, וסברו שעיקר תוקפה של אבלות הוא ג' ימים, עיין בירושלמי הנ"ל ובמקבילה בבבלי. ועיין נוסח הבבלי במו"ק כ"א א' במחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע. ולא התחשבו כלל בפנים חדשות, 60 ועיין תוספתא מגילה פ"ד סהי"ד. ונראה שר' יהודה שנה שם משנת ר' אליעזר, עיין תוספתא זבחים ספ"ב ובבלי מנחות י"ה א'. ובח"ד למגילה רצה להגיה כן גם בבבלי כתובות ז' סע"ב (כלומר, שהכוונה שם לר' יהודה התנא). אבל הגאונים (הלכות פסוקות הוצ' ששון ק"ט ע"א ועוד) והראשונים גורסים כלפנינו וכ"ה גם בכי"מ שם. ובה"ג ה' כתובות ר"ו, ס"ז ע"ב, גורס שם: אמר רב יהודה אמר רב והוא שבאו פנים חדשות. ולפ"ז, לשיטת בני א"י, אמר יהודה בר נחמני את הברכות (בבלי כתובות ח' ב'), מפני שריש לקיש היה ביום שני לאבלותו, ולא מחמת פנים חדשות, ואף לא בסעודה.

291. או' שלש. לא נתברר לנו הנוסח של שלש הברכות. ובתוה"א להרמב"ן הנ"ל העיר על הבבלי בכתובות (ח' ב') שנזכרו שם ד' ברכות: א. האל הגדול וכו' מחיה מתים, ברוך א"י מחיה המתים (כנגד שבחו של הקב"ה). ב. אחינו המיוגעים המדוכאין וכו' ברוך מנחם אבלים (כנגד אבלים). ג. אחינו גומלי חסדים וכו', ברוך אתה משלם הגמול (כנגד מנחמי אבלים). ד. רבון העולמים פדה והצל מלט והושע וכו', ברוך אתה עוצר המגפה (כנגד כל ישראל). ברם לא נתבאר לנו מהו נוסח א"י של ברכת אבלים. ולהלן נראה שנוסח ברכות אבלים היה בכמה דברים מקביל לנוסח ברכת חתנים של א"י. ובחילופי מנהגים שבין א"מ ובני א"י סי' כ"ח (הוצ' מרגליות עמ' 143) אמרו: אנשי מזרח מברכין את החתן בשבע ברכות, ובני א"י בשלש. ואין אנו יודעים מה היה הנוסח שלהם בשלש ברכות של חתן. 61 בא"ח ח"ב עמ' 69 (כלבו ה' אישות סי' ע"ה): הובא נוסח ברכת המזון לאלמנה ואלמון: בא"י אמ"ה המעטירכם עטרת שמחה וכו' בא"י מצליח איש ואשה. וכנראה שזהו נוסח א"י, ועל פיו פייט הפייטן בברה"מ לחתן ואלמנה (ידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה, סי' מ"ה, עמ' צ'): תהיה בירך עטרת , ככ' והיית עטרת (ישעי' ס"ב, ג'), ונ' בונה וכו'. ונראה שהפייטן השריד לנו גם חתימה של בחור ובתולה שכ"ה אומר (שם סי' ס"ב, עמ' ק"ד): ירוענן כעץ בפריו יצליח, ראוים לשמח ולהצליח, ככ' והיה כעץ (תהלים א', ג') וכו' ב' מצליח בחור עם בתולה . ובשבה"ל השלם ח"ב (הסגלה המ"ט, עמ' 147): "וחותם משמח חתן עם הכלה. ויש שחותמין מצליח חתן עם הכלה". ונשאר אצלם הדבור "מצליח" מן החתימה של א"י. ושמא כללה ברכת אבלים ברכה ממש לאבלים מעין "עוצר המגפה" שבבבלי הנ"ל (אלא ששם אמרו שהיא כנגד כל ישראל). וכן אמרו בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ז, פ"ג ע"ג): א"ל התפלל עלינו. א"ל יסוג תורעתך (כלומר, יגדור פרצתך), שכל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה. וכמו ששנינו בבבלי (ברכות מ"ו ב', כגי' כתה"י): הטוב והמטיב וכו' גודר פרצות ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת . 62 ועיין אוה"ג כתובות עמ' 34, סדור רב סעדיה עמ' ק"ד, ובידיעות המכון להקה"ש העברית ח"ה, עמ' ק"א. ומסתבר כי "מקום שנהגו לומר ברכת אבלים שלש" כוונתו לעיקר הברכה שאמרוה בתחילה בבית הכנסת או ברחבה או בשני ימים הראשונים אפילו שלא במקום סעודה, ואח"כ חזרו עליה בברכת המזון, ממש כמו ברכות חתנים שאמרוה בתחילה בתוך החופה (עיין פרקי דר"א ספי"ב) ואח"כ בבית חתנים, אפילו בלא סעודה. 63 עיין מס' סופרים פי"ט ה"ט, עמ' 334 ואילך, אוה"ג כתובות, עמ' 25 ובהערות שם. ועיין בריטב"א (ובשטמ"ק) שם, ומ"ש בשבה"ל השלם ח"ב (הסגלה ח"נ, עמ' 149 ואילך), עיי"ש שהאריך בזה, (ועיי"ש חנ"א סוף עמ' 152).

3או' אחת. נראה שכללו כל ג' הברכות בברכת אחת ובחתימה אחת.