תוספתא כפשוטה על ברכות ג:כד

192. כולל וכו'. הברייתא קשה מאד, מפני שהלשון כולל את הראשונה מוכיח שכולל את הברכה בברכה אחרת (עיין מ"ש להלן בהכ"ה), והרי אמרנו ברישא שברכות אבלים הן לא יותר מג' ברכות. ולא עוד אלא שקשה להבין למה אינו חותם בברכה שלישית. ולפיכך נראה ש"תחיית המתים" "תנחומי אבלים" ו"גומלי חסדים" הם שמות הברכות של ברכת המזון לאבלים (עיין מ"ש להלן), וכשאמרו אותן אחר בה"מ לא ברכו אותן במיוחד אלא קבעון בברכת המזון - ברכת המזון של אבלים. וברייתא זו באה להשלים את משנתנו (פ"ה מ"ב): והבדלה בחונן הדעת וכו' ר"א אומר בהודאה. (כלומר, אעפ"י שאם אומרה על הכוס היא ברכה בפני עצמה, אבל בתפילה היא כלולה בברכה אחרת, וכ"ה גם בברכת אבלים בברה"מ). וע"פ זה נבין את הברייתא שבבבלי (כתובות ח' ב'): עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל וכו' וארבעה לאחר אכילה אחד כנגד הזן, ואחד כנגד ברכת הארץ ואחד כנגד בונה ירושלם ואחד כנגד הטוב והמטיב וכו'. וכבר התקשו: מה עניין ד' כוסות לד' ברכות המזון (עיין ריטב"א במקומו), אבל אם נניח שברכות האבלים היו כלולות בברה"מ, הרי הדברים מובנים שתקנו כוס לכל ברכה (כמו שנהגו אח"כ בשני כוסות, אחד לברה"מ ואחד לברכת אבלים, עיין מס' סופרים פי"ט ה"ח, עמ' 334), מפני שעניינה מיוחד (עיין להלן). וכן אמרו בירוש' כאן (פ"ג ה"א, ו' ע"א): עשרה כוסות וכו' אילו שלשה שלאחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי אבלים. 64 שוב ראיתי שכבר עמד על עיקר הדברים ר"א ביכלר בסה"ז לרצ"פ חיות עמ' קמ"ד הע' א'. ובמס' שמחות (פי"ד הי"ד, עמ' 209) הנוסחא יותר מדוייקת: אחד לברכת אבלים, ואחד לתנחומי אבלים, ואחד לגמילות חסדים. (ומ"ש בברייתא שבבבלי "ד' כוסות" הוא מפני שנתנו כוס מיוחד לברכה על המזון). ושלשה דברים אלו הן ג' ברכות של ברה"מ לאבל. וע"פ זה נבין גם את הברייתא שלנו: כולל את הראשונה בתחיית המתים, והיינו בברכת הזימון 65 בא"י קראו תכופות לברכת הזימון, ברכת המזון, מפני שאמרו בברכת הזימון: נברך על המזון שאכלנו וכו', עיין מ"ש לעיל פ"א ה"ו ובהערה 33 שם. לאבלים. וכן אנו מוצאים בנוסח ברכת הזימון לאבל (ידיעות המכון לחקר השירה העברית ח"ה סי' מ"ט עמ' צ"ג): נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו וכו' ברוך אתה ה' מעורר ברחמים 66 בנוסח ברכת בית הקברות בירושלמי פ"ט ה"ג, י"ג ע"ד: היודע מספרכם הוא יעורר אתכם וכו' בא"י מחיה המתים. יצורים אשר יצר את האדם בחסד ובצדקה. 67 עיין בנוסח ברכת בית הקברות בבבלי נ"ח ב' ובירושלמי הנ"ל. ואעפ"י שאין לפנינו נוסח א"י ממש, שהרי בא"י אמרו: נברך מנחם אבלים על המזון שאכלנו וכו' (עיין לעיל הע' 64), מ"מ מסתבר שתמצית הנוסח הוא ע"פ מנהג א"י, ובמקום החתימה "מעורר ברחמים יצורים" אמרו בארץ ישראל: ברוך אתה ה' מחיה המתים. 68 אלא שמן הנוסח "אשר יצר את האדם וכו' " נראה שהוא חלק מברכה ראשונה של אבלים, והיא מקבילה לברכה ראשונה של ברכת חתנים, והתאימו אח"כ את החתימה שתהיה מעין הברכה. ולהלן נעמוד שוב על הדמיון בין ברכות אבלים וברכות חתנים. ובברכה זו של ברכת המזון כולל את הברכה הראשונה של ברכת אבלים. ובפי' ספר יצירה לר"י הברצלוני עמ' 126: "אבל שאר השלשה ברכות אין אומר בהם שום חידוש אלא כשאר ימות השנה, ואפילו ברוך מנחם אבלים אין אומרים בהם. והאומר שום דבר חדוש בשאר הג' ברכות הרי זה טועה, ואינו במטבע של ברכות". ומכאן שנהגו לשנות אף בג' ברכות ראשונות של ברכת המזון.

293. שניה וכו'. ברכה שלישית שבברה"מ לאבל פתחה: נחם ה' אלקינו את אבילי ציון וכו', עיין אוה"ג כתובות, עמ' 34 סדור רב סעדיה עמ' ק"ה ובהערות שם, ידיעות המכון להקה"ש העברית ח"ה עמ' ק"א, ועיין להלן.

3עמו בעירו. וכ"ה בד ובתוה"א להרמב"ן הנ"ל. אבל בכי"ע: ועירו. 69 כבר העירותי בתס"ר ח"א, עמ' 19, שגי' כי"ע מקורה ברפיון של הבי"ת בתיבה "בעירו", וכמו שכתב בס' מתיבות (הוצ' לוין עמ' 13) על חופה וקידושין במקום "חופה בקידושין". וכע"ז גם במשנת טבול יום פ"ב מ"ה, עיין בנמוקי הגרי"ב שם. ועיין במבוא לנוה"מ להרינ"א, עמ' 1225 ואילך. והנה ברכה שלישית שבברכת המזון פתחה: נחמינו וכו', 70 עיין בבלי מ"ח ב' וברי"ף שם. וכן בפיסקי רי"ד הזקן שם, ובשבה"ל השלם (עניין שבת, סי' צ"ד, ל"ד ע"א) בשם בה"ג. וכ"ה בסדר רב עמרם ובכמה מן הראשונים, עיין בהערות ר"א אפטוביצר לראבי"ה ח"א סי' קכ"ט, עמ' 116 הע' 15. ואעפ"י שרוב הראשונים קבלו נוסח זה רק לשבת ויו"ט ור"ח, אבל כבר ידוע שפשרות כאלו מצויות מאד אצלנו, ונוסח א"י נתקבל לשבת ויו"ט ונוסח בבל לחול, עיין בהגהות הרד"ל למדרש שמואל ספל"א אות י"ב. וכן הביא הר"מ (בפ"ב מה' ברכות ה"ה) נוסח זה אף לחול. ועיין גם בתוספ' ובתוספ' ר' יהודה במקומן שהחליטו שאין לחלק בין נוסח שבת וחול. וכן יוצא ברור מנוסח כתה"י והראשונים בבבלי מ"ט א', עיין דק"ס שם עמ' 258 הע' ת'. ברם נראה שהנוסח "רחם וכו' " הוא יותר עתיק, כפי שיוצא מדברי בן סירא פל"ו, י"ז, י"ט, עיין מ"ש הרל"ג בסה"י לכבוד נעלדקה עמ' 624. וכשחרבה ירושלים החליפו ואמרו נחם במקום רחם, עיין תשב"ץ ח"ב סי' קס"א. ואפשר שבזמן הבית חתמו בה: הבוחר בירושלים (עיין ירושלמי יומא פ"ז סה"א, מ"ד ע"ב ובמקבילה בסוטה). ועיין במדרש במ"ר פכ"ג, ז', תנחומא מסעי סי' ו', הוצ' בובר סי' ה', והמסורת שם חלוקה על כל המקורות. וחתמה: המנחם עמו בבנין ירושלים. 71 כ"ה בנוסח ברה"מ בקטע שפרסם אסף בסה"י לכבוד דינבורג, עמ' 131. וכ"ה בנוסח ברה"מ לשבת בצופה ההגרי ח"י, עמ' 214, בשנתון של צינציניטי ח"ב עמ' 337. ונראה שהתוספתא שמרה לנו נוסח חתימה עתיקה של ברכת אבלים שהניחוה גם בברכת המזון לאבלים, 72 שוב ראיתי שאף על זה העיר ביכלר, עיין מ"ש לעיל הערה 63. והיא: מנחם עמו בעירו . ומסתבר שההקבלה בברכת חתנים 73 עיין היטב בשנתון הנ"ל עמ' 277. היתה: משמח עמו בעירו . וכן באמת בנוסח שבע ברכות של רב סעדי' (סדורו עמ' ק"ח): משמח עמו בירושלים (ועיי"ש עמ' תכ"ז). וע"פ זה יתבאר לנו מקום סתום בירושלמי שנתקשו בו מאד המפרשים. וכן שנינו שם: 74 כתובות פ"א ה"א, כ"ה ע"א ומקבילה במגילה פ"ד ה"ד, עיי"ש בד"ו. תני אומרים ברכת חתנים כל שבעה. ר' ירמיה סבר מימר מפקין כלתא כל שבעה. 75 כ"ה במגילה. וכן מעתיק הרמב"ן בתוה"א, עניין ההתחלה. (ד"ו מ"ט ע"ב), גם מירושלמי כתובות. א"ל ר' יוסי והא תני ר' חייה אומרים ברכת אבלים כל שבעה. אית לך מימר מפקין מיתא כל שבעה. מאי כדון. מה כאן מנחם עמו 76 וכ"ה הסדר לפני כמה מן הראשונים גם במגילה, עיין אהצו"י שם עמ' 90. אף כאן משמח עמו. מה כאן מזכירין, אף כאן מזכירין. 77 בתוה"א להרמב"ן הנ"ל העתיק: מה כאן משמחין עמו אף כאן מנחמין עמו. וכתב: פירוש מזכירין עמו ומנחמין עמו פנים הרשות לנחם ולהזכיר האבל ומברכין עמהן כל שבעה. ברם הנוסחא שלנו (הסדר שהעתקנו, והגירסא "מנחם... משמח") מקויימת על ידי ההוצאות שלנו, ע"י העיטור (ברכת חתנים, הוצ' רמא"י ס"ד ע"ב, וכן מעתיק בשמו בתניא רבתי ה' אירוסין סי' צ"א) ומאירי (כתובות 35). והרא"ה והר"ן העתיקו ע"פ הרמב"ן, ואין לנו אלא עדות אחת. יתר על כן כבר אמרנו לעיל שהירושלמי אינו מזכיר כלל בעניין זה פנים חדשות, עיין לעיל הע' 59 ובפנים פירושנו שם. והסוגיא קשה בין מצד הלשון ובין מצד העניין. ולפיכך נ"ל שר' ירמיה סבר מימר שמוציאין את הכלה מחדרה (=מחופתה) כל שבעה, כדי שיאמרו כל שלש הברכות (עיין מ"ש לעיל סוף ד"ה או' שלש) כביום ראשון. והשיב לו ר' יוסי: וכי אפשר להוציא את המת כל שבעה, כדי שיאמרו ג' ברכות כל שבעה, אתמה. אלא כשם שאומר בבית האבל בשאר הימים "מנחם עמו" (כלומר, מנחם עמו בעירו), אף כאן, בכלה, אומר "משמח עמו". וברכה זו נהגו לומר כל שבעה (עיין בבלי כתובות ח' א'). וכן מסתבר, שברכת מחיה המתים היא בזמן תוקפו של אבל דוקא, ובברכת גומלי חסדים לא היתה חתימה, וממילא נשארת הברכה של תנחומין, שהיא ברכה כללית. ושוב מחזק ר' יוסי את דבריו: מה כאן מזכירין, (כלומר מזכירין את המת) 78 וכן אנו מוצאים בנוסח אחר של ברה"מ לאבל (ידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה, סי' מ"ט, עמ' צ"ג) הפותח: זכר כשר, זכר צנוע לברכה, זכרון כל הצדיקים לברכה ונשמתם בגן עדן וכו'. ובסוף ברה"מ: זכר כשר, זכר צנוע לברכה וכו' זכרון כל החסידים לברכה, נשמתם לחיי עולם וכו'. אף כאן מזכירין (כלומר, את הכלה), ומסתפקים בזכר גרידא, ואין צורך להוציא את הכלה מחופתה.

494. בגמילות וכו'. אף כאן הכוונה היא לברכת הטוב והמטיב, 79 עיין לעיל הערה 63. שעיקר נוסחתה היתה: גומלנו יגמלנו (עיין מ"ש בתס"ר ח"א עמ' 27 ומ"ש להלן פ"ו ה"א), ובברכת המזון של אבל היא כללה גומלי חסדים. 80 עיין מ"ש לעיל ד"ה כולל, ועיין בבלי כתובות ח' ב'. ושמא היה בה גם רמז לגומלי חסדים שקברו את הרוגי ביתר. ומשום זה אינו חותם בה משום שאין לברכה זו חתימה (לעיל פ"א ה"ז ומש"ש). ואפשר שהיה חותם בה כשאמרה בפני עצמו ביום ראשון ושני (ולא כללה בברכת המזון, עיין מ"ש בריש הלכה זו), ונוסח החתימה היה מעין: ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים. 81 עיין בפרקי דר"א ספי"ז, ובפי' הרד"ל שם אות ע"ו. ועיין הנוסח בראבי"ה ח"ב סי' תתמ"א, עמ' 550; ס' האשכול ח"ב עמ' 192 (ועיין במאסף חורב, ניו־יורק, ניסן תש"ו, עמ' 126, הע' 181); תוה"א להרמב"ן, סוף עניין ההתחלה, ע"א ע"ג; תניא רבתי ה' אבל, עניין תפילה סי' ס"ח.

5המפטיר וכו'. כלומר, המפטיר את המת בבית הקברות 82 עיין אוה"ג כתובות עמ' 33, בבלי מו"ק ה' ב', ואוה"ג שם ריש עמ' 64; בבלי כאן ס"ד א', וקה"ר פ"ב, ב', בסופו. אינו חותם. ושמא מפני שכבר חתמו מחיה מתים בכניסתם לבית הקברות (עיין להלן פ"ז ה"ו ובירושלמי פ"ט ה"ג, י"ג ע"ד ובבלי נ"ח ב').