תוספתא כפשוטה על ברכות ג:ח

1כבוד יום וכו'. עיין בשאילתות יתרו סי' נ"ד ובהעמק שאלה שם אות ד'. ובירושלמי ספ"ז הובאה הלכה זו בשם ר' תנחום בן יודן. ולהלן שם מפרש רב (חי כמה דורות לפני ר' תנחום) כבוד היום - בורא פרי הגפן, כלומר ברכה גרידא על היין בלי "מקדש השבת" (עיין שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' קט"ו ובאיי הים שם ומ"ש להלן), והיינו כשאין לו אלא כוס אחד של יין, חוץ מכוס של קידוש. ועיין בס' העתים עמ' 216. ובמהר"ם חלאוה פסחים (ק"ח ב', נ"ט ע"ד) בתוספתא דמס' ברכות דתניא חתם כבוד יו"ט וכבוד לילה כבוד יו"ט [קודם] לכבוד לילה וכו'. וט"ס היא.

240. לכבוד היום וכו'. וכ"ה במהר"ם חלאוה ובבבלי הנ"ל. ובירושלמי: קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. וכן בבבלי בכ"י ב' (עיין דק"ס 318 הע' ז'): "קידוש לילה קודם לקידוש יום", כלומר לקידושא רבה. 25 עיין מ"ש להלן, עמ' 351, הערה 57. ועיין מ"ש להלן בסוף הלכה זו ד"ה ואין בהן קדושת היום וכו'. ולפי מנהג א"י קדושת היום היינו קדוש ממש שליום.

342. קדושת היום וכו'. בד: הזכרת היום וכו'. ובכי"ע ובמהר"ם חלאוה הנ"ל: ויש בהם הזכרה וכו'. וכ"ה בבבלי פסחים (ק"ה א') ושבת (כ"ד א') בכל הנוסחאות. ברם מכיוון ש"קדושת היום" הולכת וחוזרת בקביעות בכ"י שלנו גם להלן במקום "הזכרה" ובמקום "מעין המאורע" (עיין להלן ה"י והי"א ומש"ש) הרי קרוב לוודאי שיש לנו כאן נוסחא מקורית, ובא"י קראו בין להזכרת שבת (עיין בבלי מ"ח ב') ובין לתפלת יעלה ויבוא - קדושת היום, עיין מ"ש להלן בסיפא ד"ה קדושת היום.

4שבת וכו'. במהר"ם חלאוה הנ"ל חסרה המלה "שבת" בתוספתא, והוכיח מכאן שיו"ט, ר"ח וחולו של מועד שוין, וביו"ט אין ביום קידוש על הכוס כלל, כשיטת רוב הפוסקים. אבל בס' העתים (עמ' 193): והיינו קידושא רבא ביומא דשבתא וביומא טבא . והוא בוודאי לקוח מלשון הגאונים, ומכאן מקורו של הר"מ בפכ"ט מה' שבת הכ"א. ועיין תשב"ץ קטן סי' תקס"ו, ובשו"ת מהר"ם ח"א סי' נ"ד. ואף במהר"ם חלאוה הנ"ל מסיק: אלא א"כ נאמר דשבוש יש בגירסא, ושבת ויו"ט גרסינן, ואין בהן קדושה גמורה קאמר, דבורא פרי הגפן לאו קדושת היום מקרי וכו' עיי"ש. ועיין בגי' ד כאן.

5וחולו וכו'. עיין או"ז ח"א סי' ר' וה"ב סי' תס"א ומ"ש בתשלום תוספתא עמ' 30 סי' 1.

643. קדושת היום וכו'. בד: הזכרת היום. ובכי"ע ובבבלי: הזכרה. ברם וודאי הוא בעיני שבא"י קראו אף לתפלת יעלה ויבוא- קדושת היום, מפני שאין אומרים אותה אלא ביום שיש בו מוסף (ומוסף מסמן את קדושת היום, עיין זבחים צ"א רע"א). ולפיכך קבעוה בימות החול בעבודה, מפני שעיקרה היה בתפלת מוספין, אחרי שהזכיר את הקרבנות של מוסף. וכן בשחרית של יו"ט אמרוה אחרי הזכרת הקרבנות שבפרשת אמור. 26 לפי נוסח א"י, עיין בקטעים מן הגניזה במ"ח חנ"ה (1911) עמ' 434 ואילך, שם 444 ועוד. ועיין מ"ש הר"ל גינצבורג בצופה ההגרי ח"ג עמ' 181 ואילך. ומשום זה כששכח להזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון של יו"ט ור"ח אמרו במקומה קדושת היום ממש (עיין בבלי כאן מ"ט סע"א ומ"ש להלן). ויתכן שנשתמר לנו הכינוי "קדושת היום" ליעלה ויבוא גם בברייתא שבבבלי, שכן שנינו שם (מ"ח ב'): ת"ר סדר ברכת המזון כך היא וכו' ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע. ובב"נ ובכ"י פריס שם: ובשבת וביו"ט. ובה"ג ברכות פ"ז (ד"ו י' ע"ג, ד"ב עמ' 69): בשבת ובחדשים ובימים טובים וכו'. 27 והכינוי קדושת היום ליעלה ויבוא מובן יותר ע"פ מנהג א"י להזכיר "מקרא קדש" ביעלה ויבוא. עיין במ"ח הנ"ל עמ' 437, 439, 444; מאן בשנתון של צינציניטי ח"ב עמ' 336; ידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה עמ' ע'. וכן נראה מתשובת רב האי שברי"ץ גיאת ה' חוה"מ עמ' ז' (טאו"ח סי' ת"צ, אוח"ג חגיגה עמ' 35 וברכי יוסף באו"ח שם) שאין אומרים בבבל מקרא קודש ביעלה ויבוא של חוה"מ. ומכאן משמע שידעו שבא"י אמרוה ביעלה ויבוא של חוה"מ, ומכ"ש שאמרוה ביו"ט. ועיין מ"ש להלן על ראש חודש. ועיין בבלי חגיגה י"ח א' ובמקבילה שבתו"כ אמור ובמכילתא. וברור שלא הזכירו מקרא קודש ביעלה ויבוא של ר"ח. ובפסיקתא רבתי בראשה: ילמדנו רבינו, אדם מישראל שבירך על המזון בר"ח ושכח ולא הזכיר של ר"ח כיצד הוא צריך לעשות וכו', אין צריך לחזור לכתחילה, אלא גומרה לאותה (כ"ה ברוקח סי' רכ"ח בד' פאנו ובד' קרימונא) ברכה קטנה בסוף, 28 מלשון הפסיקתא כאן, ובעיקר מלשון הירושלמי (ברכות פ"ז ה"ה, י"א ע"ג), מוכח שיכול לומר ברכה זו אפילו כשגמר כבר את ברכת הטוב והמטיב, אם עדיין לא הסיח את דעתו, שלא כבבלי מ"ט ב'. וכנראה שבא"י סברו שיש לסמוך על ר' אליעזר בשעת הדחק, ויכול לומר קדושת היום בברכת הטוב והמטיב, עיין מ"ש להלן הי"א שו' 54 ד"ה בהודייה. בא"י אמ"ה אשר נתן וכו' בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים. וצריך בחולו של מועד לומר והשיאנו ה' אלקינו וכו'. הרי למדנו שראשי חדשים שקולים כמועדות וכו'. ובזרע אפרים הגיה: וצריך בראש חודש לומר וכו'. וכיוון יפה שכ"ה במחז"ו, עמ' 361: שהרי לדבריהם (כלומר, לבני א"י) אומרים והשיאנו בראשי חדשים כדמפורש בתחילת פסיקתא הגדולה וכו' צריך לומ' והשיאנו בראשי חדשים. ואף חותמים בארץ ישראל בהזמנים, כדמפורש בהרואה ירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג, י"ג ע"ד) אצל תפילת ראש חודש וכו', צריך לומר והשיאנו וכו'. ומוכח מלשונו שבפסיקתא לא נאמרה תפילת והשיאנו לעניין תפילה אלא לעניין ברכת המזון, וזהו בוודאי כפשוטה של הפסיקתא. ומכאן נראה שבא"י הוסיפו והשיאנו אף ליעלה ויבוא שבברכת המזון של ר"ח, ופשיטא שהזכרה זו קדושת היום היא, כנוסח כי"ו בתוספתא כאן. ובקטעים מן הגניזה של הגדה של פסח (הצופה האנגלי, סדרא ישנה ה"י, 1898, עמ' 47) אנו קוראים בנוסח מקוצר של ברכת המזון: אינ"ו ואלקי אבותינו יעלה ויבא וכו' כי אל חנון ורחום אתה לבדך נקראת. 29 סיום זה של יעלה ויבוא רגיל מאד בקטעי הגניזה, עיין במ"ח כנ"ה הנ"ל, עמ' 437, 439, 444, 445, 587, ועיי"ש עמ' 589. והשיאינו ה' אינ"ו את ברכת מועדיך בשלום וכו'. ונראה שאח"כ הסירו את תפלת והשיאנו מיעלה ויבוא של ברכת המזון, כדרך שהסירו את יעלה ויבוא מוהשיאנו של מוספים, עיין מ"ש הר"ל גינצבורג בצופה ההגרי ח"ג עמ' 181 ואילך, ח"ד עמ' 97 ואילך.

7ואין בהן קדושת וכו'. וכן בבבלי: אין בהן קדושה על הכוס. אבל במס' סופרים (פי"ט ה"ז, עמ' 330): וצריך בברכת היין לומר ברוך אתה ה' וכו' וחותם ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים. וכן חותמת ברכה זו גם בקידוש ירחים דר' פנחס (הצופה ההגרי ח"ו עמ' 48. ועיין מ"ש מרדכי מרגליות בארשת תש"ד, עמ' רי"ב ואילך). ועיין ירוש' תענית פ"ד סה"ה, ס"ה ע"ב ומ"ש בתרביץ ש"ג עמ' 103 ואילך. והגאונים מעידים 30 עיין שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' קט"ו ובאיי הים שם, ס' העתים עמ' 192. שאמרו במקומות אחדים קדושת היום על הכוס בשבת אף ביום. 31 ואף שהגאונים הזהירו שלא להזכיר בקידוש ביום ברוך אתה ה' מקדש השבת, לא עלה בידם לעקור את המנהג לגמרי, עיין באיי הים הנ"ל. וכנראה שהיו מקומות שעשו פשרה ואמרו ברוך מקדש השבת בלי הזכרת השם (עיין מנהיג ה' שבת סי' מ"ז, ל' ע"ב). ובא"ח ה' שבת (דין סעודת ש"ש סוף סי' א' ס"ה ע"ד) מעיד שכן נהגו הקדמונים. ובס' הבתים כת"י (לפי שיורי ברכה להחיד"א או"ח סי' רפ"ט) כותב שאין לומר ברוך מקדש השבת, ולא ברוך שנתן שבתות למנוחה, ולא שום דבר שהוא הפסק בין ברכה לשתיה. ומכאן שהיה מנהג לומר בקידושא רבה ברוך שנתן שבתות למנוחה וכו'. ועיין מ"ש נפתלי וידר בסיני ש"י (תשרי תש"ז) עמ' מ"ו ואילך. ועיין מכילתא יתרו בחודש פ"ז, עמ' 229 ובהערות שם, ובפי' הרמב"ן יתרו פ"כ ספ"ח. ועיין מ"ש בתשלום תוספתא עמ' 55 סי' 97, ולהלן ה"י ומש"ש.