תוספתא כפשוטה על ברכות ג:ט

144. לא הזכיר וכו'. חי' הרשב"א ל"ג א' ד"ה אלא, עיי"ש.

245. לא אמר וכו'. רי"ץ גיאת ה' הבדלה, עמ' י"ג.

3אומרה וכו'. כלומר, יוצא בה כשאומרה על הכוס, עיין בלשון הברייתא בבבלי, ובירושלמי (כאן, על הפיסקא "והבדלה בחונן הדעת"). ומרהיטת הלשון משמע שדווקא אם לא אמר בתפילה אומרה על הכוס, אבל אם אמרה בחונן הדעת שוב אינו זקוק לה. ועיין בבלי ל"ג סע"א ומ"ש בעל דק"ס עמ' 178. ועיין בירושלמי הנ"ל.

446. אם לא אמר וכו'. וכ"ה ברי"ץ גיאת וברשב"א הנ"ל, אבל בירושלמי ובבבלי ליתא. ואף כאן משמע לפי פשוטו שאם לא הזכיר הבדלה על הכוס מחזירין אותו לתפילה. וכן בבבלי הנ"ל (בכ"י ובראשונים, עיין דק"ס 179): בעא מיניה אביי מרב ששת טעה ולא הזכיר בזה ובזה מהו. א"ל טעה בזה ובזה חוזר לראש. ופירש באו"ז (ח"ב סי' צ"א) בשם רבותיו שברך בפה"ג ועצי בשמים ובורא מאורי האש, אבל לא הזכיר הבדלה, וחוזר לראש התפלה ולברכת הבדלה על הכוס, וכל השאלה בבבלי היתה דווקא אם חוזר אף לתפילה. ועיין בס' ההשלמה עמ' 23. ומסתימת לשון התוספתא כאן משמע שאין מחזירין אותו אלא לתפילה בלבד, עיין מ"ש לעיל. ובה"ג (ה' קידוש והבדלה, י"ד ע"ג): טעה ולא הזכיר וכו' הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לומרה על הכוס. לית ליה כוס הדר . וכנראה שפירש כאן "אם לא אמר על הכוס" - כגון שאין לו כוס, שאם יש לו כוס למה לא יחזור לכוס, שהרי קי"ל טעם מבדיל (פסחים ק"ז רע"א). ומקצת הקדמונים פירשו כן גם את הבבלי (עיין בסדר רע"ג ח"א, ל"א ע"א ובמאירי ל"ג סע"א ד"ה טעה). ובה"ג מהדורת ר"ע הילדיסהיימר (ד"ב עמ' 50) נתרחבו הדברים ובמקום "לית ליה כוס הדר" גורס: והני מילי דאית ליה חמרא דמבדיל עליה, אבל לית ליה כסא דחמרא הדר ומצלי. ועיין ברי"ץ גיאת הנ"ל ובהערות שם. ומכאן שאם אין לו יין אינו מבדיל על הפת, ועיין בסדור רב סעדיה עמ' קכ"ו ובהערות שם. ועיין בלקוטי ריצ"ג הוצ' רח"צ טויבש עמ' 56 ובהערות שם, ובאהל מועד לר"ש ירונדי "עבודת המשכן" ס"ד ע"א. וברשב"א הנ"ל מבאר את החילוק בין הזכרת המאורע שהיא לקיצין, ובין גבורות גשמים, שאלה והבדלה שהן ברכות קבועות.

5ר' יוסי וכו'. השלמתי ע"פ ד, כי"ע והרשב"א. ובכי"ע צ"ל: שלא הזכיר ברית בשל ארץ וכו', וכ"ה ברשב"א. [וכ״ה בפי׳ ר׳ אליהו מלונדריש ברכות, עמ׳ ק״ג.] ועיין בבלי מ"ח ב' (בתוספ' ר' יהודה שם, ד"ה ר"י וברא"ש פ"ז סי' כ"ב), מ"ט א' ובדק"ס עמ' 258 סוף הע' צ'. ברם מידי ספק לא יצאנו, שכן בירושלמי ספ"א מובאת הלכה זו כמימרא ולא בשם ברייתא (ועיין במ"ר פכ"ג, ז'; תנחומא מסעי סי' ו', הוצ' בובר סי' ה'). יתר על כן אמרו בבבלי מפורש (מ"ט א', כגי' כת"י וראשונים, עיין דק"ס 260 הע' מ'): "רב לא הוה אמר ברית ולא תורה ולא מלכות" וכן נהג גם רב חסדא, עיי"ש. ועיין בלח"מ פ"ב מה' ברכות ה"ג, ועיין ברא"ה פ"ז עמ' קנ"ג-קנ"ד. ובכמה נוסחאות מקוצרות של ברכת המזון שנתגלו בגניזה של מצרים לא נכנס לברכה זו אלא הפסוק שבדברים (ה', י') ואכלת ושבעת וברכת וכו'. ואין שם זכר לא לברית ולא לתורה ולא למלכות. 32 עיין מ"ש הברמן ביריעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה עמ' מ"ה, סוף הערה 2. ובנוסח בה"מ שפרסם ר"ש אסף (סה"י לכבוד דינבורג עמ' 129) לא נזכרו אלא ארץ וברית בלבד, אבל לא תורה ומלכות.